[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שב לול
/
הטלוויזיה

כשאבא חזר מחו"ל נסענו כולנו, אמא, יוני ואני לשדה התעופה
בשביל לקחת אותו משם.
אמא אמרה שהטיסה צריכה לנחות בשלוש וחצי וכנראה שאיחרנו קצת,
אבל הוא בטח עוד לא יצא. אצלי על השעון היה כבר אחרי ארבע ולא
הבנתי איך זה כשאנחנו באים לקחת את אבא משדה התעופה ומאחרים
בחצי שעה זה `קצת` ואיך זה שכשאמא אומרת לי ללכת לישון בשמונה
וחצי ואני הולך לישון ברבע לתשע היא אומרת שאני כבר מאחר מאוד
למיטה. יוני בינתיים התחיל לצעוק שהוא רוצה על הידיים כי הוא
לא רואה כלום ואמא אמרה לו שיש מסך גדול בצד שהוא יכול לראות
משמה ונתנה לו ללכת, אז הוא בא אליי וביקש שאני אבוא איתו גם.
אני אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לראות במסך הגדול, אני מחכה
למזרקות של המים שיעבדו. אז יוני הלך לבד.
פתאום אמא ראתה את יוני נותן לאיזה כלב שעבר שם את המוצץ שלו
ומבסוט נורא והיא רצה אליו ונתנה לו מכה קטנה ביד ואמרה לו
פויה כשהוא הכניס את המוצץ חזרה לפה. היא הרימה אותו מהר וחזרה
אליי בריצה.
"תהיה ילד טוב ותחכה פה לאבא עד שאני לוקחת את יוני לשירותים
וחוזרת, טוב?"
"אמא, אני יכול ללכת לשחק במשחקי מחשב בינתיים?"
"אם תלך לשחק, איך אבא יידע שאנחנו פה מחכים לו חמוד?"
"אני הולך רק לרגע למשחק של היריות ואני תכף חוזר. לא הרבה
זמן".
"לא חמודי, תחכה פה לאבא ותבקש מאבא שכשיבוא שיקח אותך לשם"
"אמא, הוא יביא לנו מתנות?"
"בטח מתוק. בטח. תחכה פה כמו ילד טוב ותקבל מתנות."
"אבל אבא יקח אותי גם למשחקים, נכון?"
"נכון מאוד. אל תזוז מפה", אמרה והלכה.

אחרי כמה זמן הגיע איזה איש גבוה והסתיר לי , משכתי לו
במכנסיים ואמרתי לו שהוא מסתיר לי. האיש הגדול התנצל ושאל אותי
איפה אמא שלי. אמרתי לו שהיא הלכה עם יוני לשירותים כי הוא נתן
לכלב למצוץ לו מהמוצץ. האיש חייך והמשיך להסתיר לי, אז משכתי
לו שוב במכנסיים ואמרתי לו שיזוז כי הוא מסתיר והוא שאל אותי
אם אני רוצה לשבת לו על הכתפיים ואני עניתי לו שאסור לי לדבר
עם אנשים זרים. נראה לי שמזה הוא קצת נעלב  כי הוא דחף אותי
עוד קצת עם הרגל. אז הלכתי לחפש מקום אחר לעמוד בו.





אני לא יודע כמה זמן עבר מאז שאמא הלכה ופתאום ראיתי אותה שוב
יחד עם אבא ואת יוני יושב על העגלה עם המזוודות. רצתי מהר
אליהם ואבא שראה אותי תפס אותי והעיף אותי גבוה גבוה ואח"כ
חיבק אותי נורא חזק שכמעט לא יכולתי לנשום. אמא לעומת זאת
הייתה בהיסטריה ושאלה אותי כל הזמן איפה הייתי, אבל מרוב שלא
יכולתי לנשום מהחיבוק של אבא, לא יכולתי גם לענות.
"הייתם ילדים טובים?" שאל אותי אבא
"כןןןן! מגיע לנו עכשיו מתנות בגלל זה".
"הם היו בסדר גמור" אמרה אמא, קצת יותר רגועה.
יוני עשה קולות של סוס על העגלה ואמר לאבא שיקח אותו יותר
מהר.
"יוני תרגע, אתה תיפול" הזהירה אותו אמא, שניה לפני שהוא כמעט
החליק למטה ואבא תפס אותו ברגע האחרון.
פתאום שמתי לב שמתחת למזוודות היה ארגז מאוד גדול בצבע חום על
העגלה אז שאלתי את אבא מה זה.
"זאתי הפתעה, תראו בבית" אמר וליטף לי את השער כמו שאני שונא
שהוא עושה לי.

הגענו הבייתה ואבא אמר שטוב נורא לחזור לארץ כי שם בחו"ל זה אף
פעם לא כמו פה בארץ. אמא מלמלה משהו על זה שהיא הייתה רוצה
לעבור לגור בחו"ל. יוני שאל את אמא איפה זה חו"ל ואמא אמרה לו
שזה רחוק מאוד מפה, אז אני באתי ליוני והסברתי לו שחו"ל נמצא
בחוץ לארץ יחד עם ארצות אחרות כמו אמריקה ואפריקה. ובשביל
להגיע לשם צריך לנסוע במטוס או לפחות באוניה גדולה.
באמצע שהסברתי לו, יוני התחיל לצעוק שאני יעזוב אותו כי הוא
רעב.
"אמא! אוכל!!!!"
"יוני רגע, אני אכין לך משהו לאכול"
"רוצים לראות מה הבאתי לכם?" שאל אבא"
"כןןןן" אמרנו שנינו ביחד.
"הנה, זה לך יוני. רובוט משוכלל שיורה באקדח לייזר", אבא הוציא
קופסא גדולה מהמזוודה.
"זה מדבר, אבא?"
"זה עושה קולות"
"אבל זה מדבר?"
"זה עושה רעש של לייזר"
"זה לא מדבר?"
"הנה, בוא נפתח ביחד ונראה"
"אבא מה הבאת לי?" משכתי את היד של אבא.
"רגע, אני אפתח ליוני את הרובוט ואני אביא לך את המתנה שלך".
"אבא, אני גם רוצה. אני גם רוצה מתנה."
"אבא תכף יביא לך גם מתנה חמוד"
"בוא בינתיים תעזור לי במטבח" משכה אותי אמא ואני נגררתי
אחריה.
"אבא. זה לא רובוט מדבר" שמעתי את יוני צורח מהסלון.
"זה עושה קולות" הסביר לו אבא.
"אבל הוא לא מדבר" התחיל לבכות.
"מה את צריכה ממני, אמא?"
"תוציא לי שלושה מלפפונים ושלוש עגבניות, אני אכין סלט קודם".
"טוב, וזהו?", נתתי לאמא את הירקות
"בינתיים כן"
"אני חוזר עכשיו חזרה לסלון"
"רגע, שניה. אני צריכה..."
אבל אני כבר הלכתי ועשיתי את עצמי לא שומע.
יוני בכה ואבא ניסה להרגיע אותו ואמר שיש לו שוקולדים בשבילו
וזה לא עזר.
באתי ליוני והסברתי לו שהקולות של הרובוט זה השפה של אנשים
מהחלל וככה הם מדברים כי הם לא יודעים עברית ויוני פתאום הפסיק
לבכות והתחיל לחייך.
"זה נכון אבא?"
"מה נכון?" אבא היה עסוק עדיין עם הבטריות.
"מה שהוא אמר"
"אני לא שמעתי"
"הוא אמר שככה הם מדברים בחלל"
"מי מדבר?"
"הרובוטים"
"כן, כן. זה נכון" אמר אבא ואז פתאום היה רעש מצחיק מהרובוט
ויוני ביקש שאבא יתן לו אותו בחזרה.
"אבא, מה זה הקופסה הגדולה?", שאלתי.
"בוא תראה, אני אראה לך" הוא הלך למטבח וחזר עם סכין קטנה
והתחיל לפתוח את הקופסה.
הצצתי פנימה
"זאתי רק טלוויזיה. כבר יש לנו טלוויזיה"
"כן, אבל לא סתם טלוויזיה. זו טלוויזיה מיוחדת"
"מה מיוחד בה?"
"אני אשים אותה ואז תראה. רוצה לעזור לי?"
"טוב"
"אז תתפוס את הקרטון פה בצדדים בזמן שאני מוציא את הטלוויזיה
החוצה?"
"טוב, אני תופס".
"הנה...הופה, זהו תודה" המון חתיכות של קלקר התפזרו על
הריצפה.
"רק אל תעשו שם בלאגן" שמענו את אמא אומרת מהמטבח.
הטלוויזיה הייתה בצבע אפור כסף והיא הייתה נראית מאוד דומה
לטלוויזיה שיש לאמא ואבא בחדר, חוץ מעיגול שחור וגדול שהיה
למעלה והיה בו חור גדול".
"אבא מה זה החור?"
"בוא נחבר אותה ואני אראה לכם"
אבא הוציא את הטלוויזיה הקודמת מהמקום ושם אותה בצד ואז הכניס
את הטלוויזיה החדשה במקומה והתכופף למטה לחבר שם כל מיני
חוטים.
יוני שעבר מאחוריו ועשה קולות מעצבנים עם הרובוט שהיה נראה
עכשיו כמו חללית נעצר ליד אבא והתחיל לצחוק.
"רואים לאבא את הטוסיק ויש לו שם הרבה שערות"
"יוני תעוף מפה אתה מפריע" צעקתי עליו.
"לי יש רובוט ולך א-א-א-ין"
"אבא. תגיד לו" צעקתי והתחלתי לרדוף אחרי יוני.
"בואו שניכם הנה, הסלט מוכן" אמא שמה את הצלחות על השולחן
בסלון "עוד מעט תהיה מוכנה גם חביתה"
"רואים ת`טוסיק של א-א-ב-א" צחק יוני.
"שב בשקט ותאכל, חשבתי שאתה רעב"
אמא הושיבה אותי ואת יוני על הספה והתחלנו לאכול. אמא נעמדה
בינתיים מעל אבא וראתה אותו עובד.
אבא היה שקוע בחוטים ואז הוא לחץ על איזה כפתור והטלוויזיה
נדלקה. ריח מתוק התפזר לו באויר ואז אבא אמר "תסתכלו ותריחו.
זה טלוויזיה עם ריח".
"מה זההה???"
"טלוויזיה עם ריח...מה ששמעתם"
"אין כזה דבר"
"זה דבר חדש, התחילו למכור את זה עכשיו בדיוטי פרי".
"איזה יופי, אני מחר הולך ומספר לכולם בבית ספר"
"בואו נראה איזה תוכנית"
"שים ערוץ הילדים" ביקש יוני
"רגע אחד...הנה, ערוץ שמונה"
פתאום ראו בטלוויזיה נמר שרודף אחרי איזה צבי ונהיה לנו ריח
כמו שהיינו בספארי לפני חודשיים וגם המון ריח של אבק.
"אבא תנמיך את הריח, זה נורא חזק" ביקשתי.
"מישהו ראה את השלט?"
"ילדים לכו תפתחו חלונות בבית, נהיה פה מחניק".
"שניה, אני אעביר למשהו אחר"
"ערוץ הי-ל-ד-י-ם ד-י-ם" צרח לי יוני באוזן. "יששש!!!"
ואז חזר שוב הריח המתוק מההתחלה, כמו ריח של צמר גפן מסוכר
וסוכריות של פז.
"אבא, אל תעביר, אני רוצה לראות"
"יוני אוף, אי אפשר רק מה שאתה רוצה. תשחק עם הרובוט".
"בואו נראה מה יש בערוץ הסרטים".
איך שאבא העביר לערוץ הסרטים ראינו מישהו נכנס למכונית ומתניע
ומישהו פתאום ירה עליו והוא התחיל לירות בחזרה ולרדוף אחריו עם
האוטו. אז התחיל ריח לא ברור ואבא שיחק עם השלט והגביר קצת את
הריח אז יוני צעק שהריח מזכיר את הריח בדירה של סבא.
"לא נכון" אמא אמרה בהפתעה.
"הוא צודק" אמר לה אבא "צריך להגיד לאבא שלך שיש לו שם ריח לא
טוב".

אח"כ אבא העביר לערוץ שתיים והיו בדיוק פירסומות. בפירסומת של
מקדונלד`ס היה ריח בהתחלה כמו של ההמבורגר שלהם ואח"כ היה ריח
של צ`יפס ובסוף היה את הריח של הגלידה שלהם. בפירסומת של
התחבושות לבנות היה פתאום ריח שלא היכרתי ואמא אמרה "אוי זה לא
ריח לילדים, איך הם משדרים את זה בשעה כזו" ואני לא הצלחתי
להבין למה היא מתכוונת. בפירסומת של סלקום עם האיש המצחיק הזה
מהטלוויזיה היה ריח כמו בחדר זבל למטה כשהוא שם את האצבעות על
האף ויוני שם את האצבעות על האף כמוהו וניסה לחקות אותו, עד
שאמא הפסיקה אותו ואמרה לו לגמור את האוכל בצלחת. בפירסומת של
האבקת כביסה, אבא שאל את אמא למה לבגדים לנו אין כזה ריח גם
ואמא אמרה לו שיפסיק לדבר שטויות ליד הילדים, כי לכביסה שלנו
יש ריח טוב. אני בחיים שלי לא שמעתי שיש ריח לבגדים בכלל.
אחרי הפירסומות הגיעו החדשות ונעלם כל הריח שהיה קודם.
"אבא, למה אין עכשיו ריח?"
"אבא, תגביר עוד את הריח".
"זה על המקסימום" ענה לנו אבא והתחיל לבדוק שם בטלוויזיה
מאחורה ואח"כ התחיל לקרוא מההוראות של החוברת שהייתה בקופסה.
"משה, תגמור את האוכל ותמשיך עם זה אח"כ" ביקשה אמא.
"רגע, אני חושב שאני יודע מה הבעיה"
בינתיים ראו את ראש הממשלה מתראיין ואחריו עוד הרבה שרים וחברי
כנסת. יוני התייאש מהטלוויזיה והמשיך לעשות כל מיני צורות
מהרובוט, עד שנמאס לו והוא נרדם.
אמא כבר התחילה לעשות כלים ואני התחלתי לחטט במזוודה של אבא
ולחפש את המתנה שאני עוד לא קיבלתי. רק אבא עוד ישב על
הטלוויזיה הרבה זמן וניסה לסדר אותה.





כשאמא נכנסה שוב, יוני כבר נרדם על הרובוט החדש, אני כבר הייתי
עייף והתייאשתי מלקבל את המתנה שלי ולא היה גם יותר שום ריח
חוץ מהריח של החביתה שאכלתי.
"משה, מה קורה?"
"אני בדיוק עליתי על הבעיה"
"הילדים צריכים כבר ללכת לישון במיטות שלהם"
"כן, אני יודע. אני תכף לוקח אותם. אני רק צריך לסדר את ה..."
"תעשה את זה מהר"
"זהו, הנה זה עובד" אבא עשה קול של מתאמץ.
ואז נהייה באמת ריח חזק מאוד, ריח מסריח.
אמא הסתכלה לכיוון הטלוויזיה ואמרה שלא סתם אומרים שלפוליטיקה
יש ריח רע וחייכה.
אבא אמר שהטלוויזיה כנראה מקולקלת ומוציאה עכשיו רק ריחות לא
טובים.
אבל אני ידעתי שזה רק עוד אחד מהנודים שאבא תמיד תוקע אחרי
ארוחת הערב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
PgUp
מקש נחמד


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/6/01 11:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שב לול

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה