אני צבע שפתון מספר 57. היא ממשיכה להגיד את זה לעצמה. זה
הכל.
לא יותר, לא פחות.
וסגול אף פעם לא היה הצבע שלה.
אם הייתה לה את האפשרות אולי היא הייתה מגדירה את עצמה אחרת,
אבל היא למדה שאת האפשרויות האלו היא מזמן איבדה.
בעולם אחר, היא הייתה מגדירה אנשים דרך סוג המוזיקה שהם
אוהבים. היום הדברים הרבה יותר פשוטים. אנשים מוגדרים על ידי
סם החיים שלהם.
האנשים שהיא הכי קינאה בהם, הם אנשים העציץ. גראס. סמים קלים.
לא מכורים, יכולים להנות מזה כל יום כל היום להכנס לעולם הזה,
ולצאת מתי שהם רוצים. פעם היא הייתה כזאת, אבל היא לא התאימה
לשם. זה הכל היה פשוט מידי שם בשבילה.
היא הכי שנאה את אנשי האל אס די. דרך כלל הם גם לוקחים אקסטות,
וסטרואידים. אבל זה אותו סוג אנשים. אנשי המסיבות. הם אלו שלא
באמת ידעו מה זה העולם האמיתי. הם לוקחים קצת, נהנים ודועכים
חזרה לעולם שאליהם נולדו. כמו עבודה חלקית - עושים קצת פה ושם,
מרוויחם את הכסף שלהם וחוזרים לרבוץ בבית. אנשים שלא באמת
שייכים לאף אחד מהעולמות. טרמפיסטים שעושים רק חצי דרך.
יש את אנשים הקוק. הם הפחידו אותה. חלקם גם עושים מידי פעם
קפיצות למשהו אחר, אבל בדרך כלל נשארים נאמנים ללבן שלהם. אבל
אלו נרקומנים אמיתיים, כאלו שאיבדו כל צלם אנוש. גנגסטרים,
ופושעים ברמה. אנשים שלא רצוי להתעסק איתם. אנשים שתמיד ינסו
לגרור אחרים. הם צריכים את התמיכה והחברה.
- ויש אותנו. אנשי ההרואין.היא חושבת לעצמה - לא תראו אותנו
משדלים אנשים צעירים לנסות הרואין. לא רוצה לא צריך. לא תראו
אותנו, כמו שכל כך הרבה אל אס דיאים עושים, מנסים לשנות את
האמונה של מישהו וגרום לו לעבור להרואין. לא רוצה? יותר
בשבילי. אנחנו לא צריכים מישהו שיעודד אותנו. אנחנו לא צריכים
אף אחד חוץ מהספק. אנחנו אוהבים את החמצן האבקתי שלנו כל כך
שאנחנו לא צריכים שום דבר אחר. אנחנו נאמנים. לפחות רובנו.
לפחות אני.
וזה היופי שבזה. אתה לבדך, אבל מאושר.
אם היא הייתה מאושרת, אז למה היא נקייה עכשיו?
אם היא כל כך אהבה את החיים האלו - למה היא הפסיקה?

-שלום אהובי. היא אומרת שהיא נכנסת לחדר.
-שלום גם לך מותק. הוא עונה לה.
-לא דיברתי אליך. דיברתי אל הערמה הזאת על השולחן.
-כמובן. ואני עניתי בשמה. הם שניהם צוחקים. - לחמם לך?
-לא היום. היום רק שורה אני חושבת. אני עושה הפסקה לקצת.
-טוב, לפחות את לא עובדת על עצמך ואומרת שתפסיקי לעד.
היא נזכרת בנסיון האחרון של שניהם להפסיק סופית, ואיך שהוא צרח
עליה כשהוא גילה שהיא טעמה קצת מתוך געגוע בזמן שהוא התייסר על
רצפת האמבטיה. כשאתה ביסורים מהפרידה מאהבת חייך קשה לראות
מישהו אחר נהנה מחברתה.
-אני יורדת לאילת. אני אראה מה אני יכולה לעשות שם. בא לי
שינוי. היא אומרת בטון חולמני.
-יש לי חבר באילת. יכול לעזור לך אם את לחוצה קצ-  היא קוטעת
אותו באמצע. - לא רוצה לשמוע. לרבוץ בסמטא ולהזריק כל היום זה
בסדר פה, בחור הזה כשאין שום דבר אחר לעשות. אבל באילת אני
רוצה לעשות קצת כיף. היא זורקת אליו מבט. - מסוג אחר. היא
מוסיפה עם חצי חיוך מתנצל.
-טוב. תהני. ותרימי צלצול מתישהו, כדי לתאר לי כמה החומר
האילתי טוב...
היא מוציאה אליו לשון במליצות אבל בתוך תוכה נעלבת מחוסר האמון
שלו. או אולי נעלבת כי היא יודעת שהוא צודק.
-אני רואה שיש לך אודם חדש. הוא מוסיף כדי לשבור את השתיקה של
סידור השורה.
היא מסניפה, מתענגת על השניות הראשונות של השפעת החומר, ואומרת
-כן. מספר 57. החלטתי שסגול זה לא הצבע שלי.