האור דולק בחדר
הדלת סגורה
מישהו יושב בפינה

משהו לא בסדר
משהו קרה
אני חושב שהוא מזיל דמעה...

הוא יושב על קצה המיטה
גבו כפוף אל עבר הדפים
מנסה לכתוב שיר...

הוא חושב עליה
והוא חושב על החיים
והכל מתערבב לו בקצב מהיר

ואת הקצב הזה
מלווה שקט סורר
כשמבחוץ, אפשר לשמוע, רעש המכוניות
הוא חולם, הוא הוזה
הוא רגוע וסוער
ועל הקיר אפשר לראות
צל דמויות של מחשבות מתרוצצות

משהו קורה
ושהו משתנה
והוא רק מפנים ומפנים

יום אחד, הוא יודע
הוא לא יוכל לשמור את זה
והכל יתפוצץ לו מבפנים...

האור דולק בחדר
הדלת סגורה
והוא עדיין יושב לו בפינה

"יהיה בסדר" הוא אומר
אך בליבו האמת היא
שאבדה התקווה

כל העצב והרוע בעולם
שובר אותו
כאילו מנסה להפילו על ברכיו

הוא יושב באמצע ורואה את כולם
עוברים אותו
לא מסתכלים עליו...

הוא לא ייהפך לרע
הוא רק יהיה יותר טוב
אפילו אם הוא יישאר לבדו

הוא הבטיח שישנה ברירה
הוא נשבע להמשיך לאהוב
ונראה כאילו מנסים לבחון אותו

אבל הנטל מתחיל להכביד
לא יכול להיות שיש כל כך הרבה
חוסר אהבה

ולמרות שהוא הבטיח להאמין תמיד
גבו מתחיל להתכופף
מכובד המשא

וכולם חיים את חייהם
מבלי לדעת את הסיבה
ומבלי להיות קשובים ללב

וישנם אנשים שיושבים בחדריהם,
יושבים בפינה ומזילים דמעה
ושופכים אל הדף את הכאב

האור דולק בחדר
הדלת סגורה
ואני יושב לי בפינה

משהו לא בסדר
משהו קרה
ואין בידי לעזור לעולם
כל מה שנותר לי
זה רק להזיל דמעה
ולראות איך אנחנו
מוחקים את הצדקת קיומנו
מעל פני האדמה...