יושב מחכה, לבד, בשקט בשקט
בקרוב היא תצא, אך אסור לה לגשת
אני רק רוצה לתפוס מבט בעיניה הפצועות
מתרוצצת בגן, לבושה בחלוק הלבן
לי היא נראית כמו ציפור מאושרת
אך כשתחזור, פתאום, אזכר שוב בחדר האדום
משטר של שנאה ימנע משנינו עתיד
משטר של אימה יפריד בין ליבנו תמיד
מעלה זכרונות משם, הכל כה זנוח
הוראה מגיעה, את הדלת לפתוח
ידי נצמדות לקיר, המכוסה בדם צעיר
שעות של בדידות עוברות, האור כבר כבה לו
צריך רק לזכור שמעולם לא נפגשנו
נושם שוב לאט מדי, אולי זה היה חלום חיי
משטר של שנאה ימנע משנינו עתיד
משטר של אימה יפריד בין ליבנו תמיד
ולמרות הרצון לא תהיה עוד תקווה
יושב מחכה, לבד, בשקט בשקט... |
