היום זכרתי שבי המיית ציפור נפשי
החושבת עליך מדי יום אחר יום
ושמש בין ערביים תשקע מאחורי עיניים חבויות
עמלה אני קשות למצוא נחמה
כי יודעת שאין מקום לתקווה

זרי דפנה מונחים עודנם על אדמה טריה
שברי הסער של ים שכוח
מי אהבתנו, דמינו אף הוא,
מלוח, דלוח.
אבק נעורים ודרך ארוכה - ארורה
שקט ועזבון העצב הגלמוד
תוכחה נלעגת לשברי אור קסום
לאן יעלם זמן אוהבים נצחי, כעת אבוד
מרצפות אבנים מצאו סדקים
נצץ בחוזקה וכעת בחמלה, האור - עמום.

אני אשר קראתי לך לשוב אל חיקי הבודד
אך למצוא קול קורא ללא מענה
ועתידו הוא בו מורד, ואת חייו
שאיפותיו, רצונות של לב חומד - שודד.
אהובי בטרם ינחך האור אל מעבר לזרועותיי
בטרם קמלו אחרוני התפרחת, נבלו בין אצבעותיי
ודמעות של רצון לב בודד עלום נדודו
ואין אגרוף קמוץ אותן יימחה,
אזכור לך אהובי רגעים, חיים של אושר
ופניך השלוות, לצד הזיכרונות, בחלומותיי אראה,
ומגע, נגיעה קלה שלך כל אלו צפונות לבי המה
וקמתי על רגליי בלא עוד דמע

אור עמום יעלם כי נוצח בידי נצחיות
אוספת שברי חיים בקלילות הרוח, בחינניות
זיכרון מתוק משיט שלווה ואושר
כי יום חדש עלה, אור קסום, שחרית ובוקר.