שאלתי את ביתי לצבע המוות
והיא, צהוב.
צהוב זה חיים בתי,
זו השמש בתי,
מדוע תסתרי אותי ביתי?
ביתי לא ענתה,
אך פרצה בבכי,
בכי ביתי?
צהוב זה מוות,
וכחול,
כחול גם הוא- מוות,
וירוק וכתום ואדום
ואף לבן וכן שחור.
הכל זה מוות,
כי שום דבר אחר לא נשאר
חוץ ממך אמי, ועכשיו
עכשיו גם את- צהוב.
והכל זה מוות,
והכל זה אני.
צהוב זה מוות,
צהוב זה אני.