הזמן שנשבר / בערוב ימיי |
כשרגליי כבר יתושו ויפסקו מלכת
לבי הצר פעום ייפעם במרץ
עד יידום לפתע.
נשימותיי הקלושות תעתקנה
אתעטף סדין שחור
אז יאספוני מלאכים
ועורי יהיה לקר, צחור.
אך אף בערוב ימיי
לא תנוח דעתי
ומוחי אינו ייחדל מקדוח
כי לנפשי לא די,
לא תשקוט
גם עם רדת מוות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|