"הבעיה הכלכלית שלנו עוד תיפטר" אמר בן כשהוא לוגם בקולניות
מכוס הבירה . הכוס הייתה מלאה בחציה מה שמשאיר כמובן את החצי
השני ריק . דן לעומתו ישב בשקט בעודו מעשן ובוהה בכוס. " אתה
מקשיב לי בכלל " רטן בן תוך כדי ניגוב שפתו העליונה מקצף הבירה
. " כן , בטח " הנהנתי . " אז מה אמרתי  ? " שאל . בהיתי בו
בתמיהה ולאחר מכן העברתי את מבטי על דן שישב לידו. " אמרת שכל
הבעיות שלך עם מרדית הן בגלל הכסף . ושאם יורשה לך להוסיף
הממשלה לוקחת מסים גבוהים מידיי ולכן שלא יתפלאו שאחוזי
הגרושים עולים . אבל אל תדאג ג'ו הבעיה הכלכלית שלנו עוד ... "
הוא קטע את שצף דברי בלגימה קולנית . " אז כן הקשבת " אמר
מרוצה מעצמו . כוס הבירה הייתה כבר כמעט ריקה והוא סימן לי
להביא לו עוד אחת . " לא שתית מספיק בן , אתה בטוח שתוכל לנהוג
הביתה "
" זה בסדר , אני אקח אותו " אמר דן להפתעתי הרבה . לאחר שהצליח
לגרור אותו מעבר למפתן הפאב התניע דן את הטנדר התכלת ונעלם
בשביל העפר. בעודי מנגב את הדלפק שמעתי את קול ההתנגשות . שתי
המלצריות התאומות רצו החוצה בבהלה . עץ האורן שעמד בפניה החדה
שבסוף השביל נפל כשתי דקות מאוחר יותר . בטלביזיה מעל הדלפק
אמרו מאוחר יותר שהסיבות לתאונה יחקרו וישנה אפשרות לנהיגה תחת
השפעת אלכוהול . הדלפק היה מבריק עכשיו וכל הכוסות היו מסודרות
על המדף . יום למחרת היה כתוב בעיתון שחברת הביטוח תשלם לאישתו
של בן שישים ושמונה אלף פאון . מסתבר שהוא היה אחד הלקוחות
המובחרים .
הורדתי את הכיסאות מהדלפק וסידרתי את המשקאות . המלצריות
התאומות הגיעו וניקו את השולחנות . " טוב , בעוד רבע שעה
פותחים ג'ו " אמרה לי אחת מהן .