אז ביום חמישי בלילה אחרי הופעה טובה של אביב,
חזרתי הביתה בטרמפים, למרות שהייתה אחת
שאם הייתי רודפת אחריה ומתחנפת היה לי טרמפ עד הבית.
אבל ממתי יש לי אחרי הופעות הסבלנות להתחנף ולהתנחנח?!
אחרי הופעות יש לי נפילת אנרגיה אדירה, המון המון שקט המון
המון עוצמות נעות בי המון המון אהבה והמון המון בדידות.

ההופעה מעלה את כל הכאב למעלה, על פני השטח
ואני מתמודדת איתו בדמעות בחיוך בשירה בתנועה ובעיניים,
וזה הטריק שלי עם החיים בכל מקרה אחרי שממש לא הייתי בקטע
של לבקש, עשיתי דרכי לצומת חולון ואחרי 35 דקות דיי מבהילות
בין סמטאות יפו העתיקות והחשוכות, אחרי כמה יפואים
מחייכים מידיי,  הצלחתי בשארית כוחותיי להגיע לצומת חולון.

אז התחלתי לעצור טרמפים, ועצרו כמה חמודים אבל לא לכיוון שלי,

ואז היה לי קר אז הורדתי את המעיל ושמתי את הסוודר
שעד עכשיו היה קשור למותניי ועליו שמתי את המעיל -
כך שאתחמם לי בינתיים.
פתאום עצרה משאית אדומה,
וחשבתי שזה טוב כי משאיות בדרך כלל נוסעות רחוק,
שאלתי לאן והוא אמר קריית מלאכי -  
שאלתי אם הוא מגיע  עד לצומת אשדוד, והוא ענה שכן,
והוא רק צריך לתדלק בדרך, אמרתי שאין בעיה ועליתי.  

אז הוא נוסע ומביט בי והחימום שבמשאית מחמם וחם לי -  
אבל נשארתי עם הסוודר שלי. הוא מתחיל לדבר את
שיחות הטרמפים הרגילות ואני משיבה לו בנחמדות האופיינית,
כמה שאתה יותר נחמד יקרו לך פחות ופחות דברים רעים,  
ואז הוא מתחיל לבקש ממני להוריד את הסוודר כי נורא חם במשאית.
אופס, אם הייתי רוצה להוריד הייתי מורידה -  
אני גדולה מספיק לדעת מה אני רוצה, לא טוב לא טוב.
ואז אני מסבירה לו בנימוס שאני לא מורידה כי הבדלי הטמפרטורה
יעשו אותי חולה, והוא מתרץ לי בסוף אני אומרת לא וזהו.
אז הוא עוצר לתדלוק , פותח את הדלת שלי לוקח משהו
מחייך חיוך חשוד - אני קולטת שהוא ערבי לפי הקישוטים שכתוב
עליהם אללה ואז נוסעים, ואני משתדלת להסיח דעתו.
אבל תכלס זה לא עוזר סוטים נשארים סוטים
בלי קשר לכמה אתה מקסים איתם.

הוא מתחיל לשאול על חבר
ואני ממציאה חבר,
הוא שואל על לימודים ואני מספרת
הוא שואל על דחף מיני ואני מרימה את הגבות
לגובה גג המשאית ושותקת, הוא שוב שואל.
ואני מבטלת שאלותיו, שוב שואל עונה לו בערך בסדר ושותקת.
הוא מספר לי על דברים שקורים לו במקלחת בעודו מסבן עצמו
ואני מתירה את הבחילה שלי, בחיוך מנומס.
ואני מתחלחלת מהרעיון שהוא מתכנן משהו מלבד הטרמפ,
בולעת עוד רוק ומחייכת. ואז באמצע הנסיעה הוא מבקש לעצור
להפסקת סיגריה -  כי הוא לא רוצה להרוס את האווירה שבמשאית
כן האווירה, בטח. בקיצור הוא עוצר באמצע שומקום כביש מהיר
לכיוון יבנה ויוצא מהמשאית עם חבילת סיגריות וגפרורים.
אחרי שניות נפתחת הדלת שלי והוא עולה במדרגה מעשן בי
עשן מסריח ומדבר, אני נרתעת קילומטר אחורנית
והוא שואל אותי מה אני נבהלת.
ואומרת לו האווירה!, האווירה!

ואז הוא לפת את הירך שלי ביד שלו
ואמרתי לו שיעזוב לי את הרגל,
הוא מביט בי ברכות של סוטה נוטף גועל - שואל למה,
אני עונה לו שהרגל שלי ושיעזוב, עכשיו הוא משחק אותה לא מבין
תמים. אני אומרת לו שאני לא מעונינת ושיניח לי,
עקרונית יכולתי לחתוך כאן וללכת  להוציא את השוקר החשמלי ו
לחשמל אותו עד שיהיה מספיק חשמלי לספק חשמל לכל אזור גוש דן.
אבל היה בו משהו מסוכן , אולי היה לו סכין או רובה, חשבתי
ובחוכמה שעדיף לנסות קודם במילים לפני שאני נגררת ליותר מזה.
בסוף הרמתי ממש את הקול והוא ירד מהצד שלי,
והלך לצד שלו - שאל אם אני נפגעתי, שתקתי .

אחר אמרתי לו שאני יכולה להמשיך מכאן לבד
ושזו לא בעיה בשבילי - הוא אמר מה פתאום,
אני לא אשאיר אותך כאן לבד ( נשמה טובה).

בקיצור בהמשך הדרך הוא התחיל להסביר לי כמה שהוא מסכן
וכמה שחיו קשים, שהוא ואישתו ישנים בנפרד ושלא עומד לו
כשהוא איתה, ושהיא לא יודעת לנשק אותו כך שיתרגש,
ואני רק מתפללת לאבא שתיגמר הנסיעה.
מבסוטית כשרואים את האורות של יבנה, עוד קצת ואני יורדת.
והוא מציע לי הצעות מגונות ושואל אותי עם אני מעדיפה גדלים
מסוימים באיברים של בחורים ואני רק משתעלת ומחייכת בנימוס
שמסתיר גועל גדול, מסננת מבין שיניי לא יודעת
והוא חוזר על השאלה ואני על התשובה.

הגענו לצומת אשדוד ביקשתי שיוריד אותי כאן
והצעתי לו לעצור בצומת הבאה ולאסוף זונה.  
נראה לי שהוא העדיף את זה בחינם,
אמרתי לו שלום ונסיעה טובה.
כשמבפנים התכוונתי למלחמה, ונסיעה רעה,
שייפול עליך מטוס באמצע הנסיעה ושהגופה שלך תתפוצץ  
למליון חלקים בוערים - לחסוך עוד סוטה מהעולם.  
אילולא אבא לא הייתי כאן,
מזל שהוא עוקב אחרי
גם כשאני עושה
טעויות ענק כאלו.

22.12.2000