ששת שצ / גבהי מרומים |
או רחש בצמרות עצים.
כנחשול עצום ורב
המתנפץ ואותי אליו שאב.
לא יודע למה בכלל
אטולטל בין גל לגל.
כל פעם כשאותך פוגש
לבי פועם ומתרגש.
ואז כבועת סבון צבעונית,
את נעלמת כספינת חלל בדיונית,
מותירה שלל שברי חלומות.
טירוף של מילים עם נשיקות,
חיבוקים התעלסות וזיונים.
לוח שנה ללא תיזמונים.
אולי תחליטי כבר מה את רוצה
לפני שאני הופך לבועת סבון שפקעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|