כלום לא קרה ביני לבינה.
כך ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל בתוך תוכי, ידעתי שמשהו אכן
קרה.
אותו לילה בבר כשהייתי שיכור חושים, היא הגיעה.
מלאת חן, ועינייה היו מדהימות, עמוקות... אתם יודעים... כאילו
יש מישהו עמוק מאחורי העיניים האלה, אחחחח... אותם עיניים.
ירקרקות, נצצו בחושך. אור הבר האיר עליהם, כאילו נראתה נפעמת.
מתרגשת ממש. אבל זה היה כולה ניצנוץ מאורות הבר.
בר אפלולי, אך מלא באינטמיות.
ניגשה אליי, ברגע אחד, נראתה טיפה מהססת, אבל בכל זאת חזקה.
היא נראתה לי אישה מאוד מוכרת. יפה מאוד...
"ראיתי אותך פה בעבר?" היא שאלה.
"לא, הגעתי לפה פעם ראשונה רק היום... מי את?" שאלתי.
לא ענתה לי. רק חייכה ומשכה בידי לכוון הדלת של הבר.
יצאנו החוצה, השעה הייתה מאוחרת. באמת שאני לא זוכר אם היה כבר
3 או 4 לפנות בוקר, אבל מצאנו את עצמנו נוהגים בכביש המהיר.
שיכורים. לא האמנתי שפעם באמת אני יכול להתפרע לי, ולצאת
מהשיגרה המוזרה של: "לא להתסכן אף-פעם".
הרגשתי כלוא בכלא של עצמי. לא יצאתי, לא הרגשתי את החוויה של
להיות "משוחרר" באמת.
הגענו אליה, ופשוט שכבנו אל המיטה. התחלנו ללטף אחד את
השנייה... היא חייכה אליי ושוב עייניה נצצו.
הפעם לא נצצו מאור הבר, אלה ממני.
זאת הפעם הראשונה שהרגשתי מישהיא קרובה כל כך אליי.
למרות שאני הכרתי אותה מספר שעות בלבד, הרגשתי קשר מיוחד ביני
לבינה. אנחנו מיועדים זה לזו.
אך בבום אחד... כמו שזה התחיל כך זה נגמר.
אני רק זוכר את עצמי, בבוקר מתעורר בבר, והכל נראה עדיין
חשוך.
"בחורצ'יק הגיע הזמן ללכת, אני סוגר" אמר לי בעל הבר.
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה 4 וחצי. לא האמנתי.
חיפשתי את אותה בחורה עם העיניים היפות, אך היא כבר לא הייתה
שם.
רק אני נשארתי בבר, החלטתי לשלם לבעל הבר על הבירה, ויצאתי
משם.
השמש התחילה לעלות, וכבר אז באותו הרגע היה ברור לי שזה היה רק
חלום. אמנם חלום, אבל לראשונה הרגשי מה היא אהבה. התאהבתי
לראשונה במישהיא, חשבתי שהיא האחת בשבילי, אז חשבתי לי...
"רגע... אולי התאהבתי בעצמי?"