כל-כך צריכה לצעוק, לדבר... ואין לי אף אחד
זו רק דממה צחיחה בקו הטלפון שלך
תמיד נשארת בגפי... תמיד לבד...
השקפה אחרת - אני האיש בתוך המראה,
אל תבין אותי, תרגיש אותי ותדע...
החיים זה קרקס, הליצן הוא אני
דרוש שותף חבר למוקיון המתנדנד,
לא סתם נשפך דיו לתוך הדף
ואני מתנדנדת בין כהות לצלילות...
שלמה ארצי ברקע, בחליפת חייו
ואני?! אני רוצה להיות בטירוף שמתרחש לו שם
להיטמע בין כל ההמון לזמן לא מוגבל...
היום המאדים יתגלה לעינינו המוגבלות
איך תראו דבר כזה נדיר ובמה שעומד לפניכם לא תבחינו
"יש הרבה בדמיון מעט בחיים וזה מה שנשאר
מחר זה מחר מחר הוא יחזור..."
כאילו השורות נכנסו לי למחשבה, ואפילו לא ביקשתי עזרה
אנל'א רוצה כבר מאף אחד כלום, אולי צפוי פה שינוי...
"זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון...
ומעט בחיים".