דניאל אפרתי / הנמכת ציפיות |
כשתבואי,
אני אחבק אותך והאצבעות שלי
יחפרו בעורף שלך,
בשיער הדפוק הזה שלך.
אני ארד עם הידיים
במורד הגב שלך
ואת תצחקי בשקט,
ואני אחייך,
ואסמיק.
אני אנשק אותך
ואת תנשקי אותי בחזרה
ונתנשק,
בלי לעצור לנשום.
אני ארגיש אותך נמתחת
ונושמת מהר וכבד,
ועוצרת את הנשימה,
ונושפת.
אני אדבר הרבה,
כמו תמיד,
ואולי אשתוק
(כי לא הכל צריך להגיד).
אני אלחש לך באוזן
כמה אני שמחה
שאת פה,
וכמה שהתגעגעתי.
ואת לא תגידי כלום -
כי זה מה שאת יודעת להגיד
יותר טוב מכולם.
26.11.03
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|