[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מירן חנוכה
/
עוד אחד שפגשתי בדרך

מעשה באיש הכחול והאישה האדומה אשר הכירו במדים הירקים, בהתחלה
לא דיברו כל כך , אבל איפשהו שם בדרך הפכו לידידים טובים.
הם עשו כל מה שידידים טובים עושים, צחקו ביחד, דאגו אחד לשני,
התמרמרו אחד לשני שההוא עם האורנות נידנד, הכל היה טוב.
עד אשר יום אחד פגע האיש הכחול באמון של האישה האדומה, הוא לא
הבין כל כך מה קרה, למה האישה האדומה כל כך כועסת, הם ניסו
לדבר על זה אבל זה לא כל כך הלך, אז הם המשיכו כרגיל.
אבל בלב האישה האדומה נשאר כעם על המקרה ההוא, אבל מצד שני לא
יכלה לנתק קשר עם האיש הכחול, הרי אהבה אותו והוא נמצא בכל
מקום שפנתה, כשקמה בבוקר, כשהלכה לאכול, ואפילו סתם שישבה עם
שאר החברים המדים הירוקים.
אז ככה הם המשיכו, כאילו כלום לא קרה,ובכל פעם האישה האדומה
הייתה מתפרצת על האיש הכחול על סתם דברים טיפשיים שבעצם היו
השלכה של כעס על המקרה ההוא.
האיש הכחול לא הבין למה האישה האדומה מתנהגת ככה, והחליט שהוא
לא רוצה להמשיך לדבר עם האישה האדומה.
וככה חלפו להם חודש או חודשיים עד אשר האיש הכחול השתחרר
מהמדים הירוקים, לאישה האדומה היה עצוב, והיא החליטה להכין לו
מתנת פרידה, כי למרות מה שקרה בזמן האחרון, היו להם תקופות
יפות יחדיו, והיא העדיפה לשמור אותם ולשכוח את הרע.
אז היא הכינה לו אלבום תמונות עם הקדשות של כל שאר החברים
ואפילו כתבה לו הקדשה קטנה, וכשהעניקה לו אותו, הם התחבקו
חיבוק אמיתי כמו של פעם, רק שהפעם זה היה חיבוק פרידה.
כל אחד פנה לדרכו, האיש הכחול יצא לחיים האמיתיים והאישה
האדומה נשארה במדים הירוקים, בהתחלה היה לה עצוב ומוזר פתאום
בלעדיו, אבל הזמן מרפא את הכל...
וככה חלפה לה שנה שלמה, האישה האדומה השתחררה גם היא מהמדים
הירוקים, והחלה לעבוד בתור "משרתת" לקוחות במסעדה קטנה על
הגבול. ויום אחד בעודה מתארגנת לעוד יום של שירות לקוחות,
הטלפון צלצל, ושהיא ענתה שמעה את קולו של האיש הכחול בצידו
השני של הקו, בהתחלה לא זיהתה את קולו, ואז הם התחילו לדבר.
הוא סיפר לה על חייו החדשים, התנצל על מה שקרה, אמר שלקח לו
"קצת" זמן, אבל עכשיו הוא מבין יותר, היה לו הרבה זמן לחשוב.
האיש הכחול והאישה האדומה לא תיארו לעצמם שיחזרו להיות ידידים
טובים כמו פעם, אבל זה קרה, אבל משהו לא היה בסדר, היה מעיין
מתח לא ברור באוויר.
שניהם לא הבינו מדוע זה קורה, לפעמים האיש הכחול זרק יציאות
שהאישה האדומה לא אוהבת אותו באמת ולא מעריכה אותו, הוא לא ידע
שזה לא נכון, פשוט לאישה האדומה הייתה בעייה, היא לא ידעה
להביע רגש כל כך טוב. ולפעמים פלטה שטויות בלי לחשוב לפני,
וכבר קרה לה מקרה בעבר שאיבדה חברה קרובה בגלל שחשבה שהיא לא
אוהבת אותה, אז החלה לחשוב שאולי יש הגיון מסויים בהרגשה של
האיש הכחול
אז היא החליטה לרשום לו משהו קטן שבו תרשום את כל הדברים שהיא
אוהבת בו, שאולי יבין יותר:
- אני אוהבת איך שאתה מתיידד עם כל אחד.
- אני אוהבת את הצחוק שלך.
- אני אוהבת את הביטחון שלך.
- אני אוהבת לדבר איתך על סתם שטויות.
- אני אוהבת איך שאתה נהנה מהחיים.
- אני אוהבת שאתה לא חושב ומנתח כל דבר.
- אני אוהבת שאתה בדיוק ההפך ממני.
- אני אוהבת שאתה כנה איתי.
- אני אוהבת שאתה נפתח ומדבר על דברים שמציקים לך.
- אני אוהבת את האופטימיות שלך.
- אני אוהבת את הרצון שלך לעזור לכולם.
- אני אוהבת לדבר איתך שעות בטלפון.
- אני אוהבת שאתה שיכור ומדבר שטויות.
- אני אוהבת שאתה מקשיב לזיוני שכל שלי( גם שלא תמיד אתה מבין
למה אני לוקחת קשה דברים...)
אבל זה עדיין לא היה זה, לפעמים ניתקה האישה האדומה שיחה עם
חיוך, אך לא תמיד היה חיוך, לפעמים היה כעס וחוסר הבנה.
"אולי זה קשור לאהבה"? שאלה האישה האדומה, אבל זה לא היה זה.
"אולי אנחנו פשוט שונים מדי"? אך האיש הכחול אמר שלא נראה לו
שזה קשור לזה, "התאוריה הזאת יכולה להתאים לכל מצב ולכל אדם",
הוא ענה.
"אז מה זה כבר יכול להיות?" שאלה כבר בחוסר עונים, אך לאיש
הכחול לא הייתה לו תשובה.
אז האישה האדומה החליטה להפסיק לנסות לנתח את המצב, ולתת לזמן
לעשות שוב את שלו כמו שרק הוא יודע...

                                       סוף

אוש לא, כי זה לא סיפור אגדות באמת, ובחיים האמיתיים הסוף בדרך
כלל לא שמח ואופטימי, אז לילה אחד משיכרון חושים וחוסר רצון
לשמור יותר בפנים אמרה האישה האדומה דברים שידעה שתצטער
עליהם.
היא אמרה שלא טוב לה ככה, היא חייבת להפסיק לדבר כל כך הרבה עם
האיש הכחול, זה לא עושה לה טוב.
האישה האדומה החלה להיקשר אליו, תמיד היא נקשרת לאנשים שהיא
מתקרבת אלהם יותר מידיי, האיש הכחול לא הבין, אמר שהרי היו 24
שעות ביחד במדים הירוקים,אז מה קרה עכשיו פתאום?
האישה האדומה ענתה שגם אז נראה לה שהיה לה משהו כי היא נורא
קינאה לו.
ואז כבר לא היה לאישה האדומה יותר מה לומר, היא כעסה על עצמה
ששוב הרסה הכל בגלל הרגש המזדיין שלה שתמיד הורס לה.
האיש הכחול כמובן לא ידע איך מתמודדים עם מצב כזה, הוא היה
פשוט מהאנשים האלו, והאישה האדומה ידעה שזאת הולכת להיות השיחה
האחרונה, כי כמה שהאיש הכחול ניסה להשתנות, עם מצב כזה הוא לא
ידע להתמודד. וגם האישה האדומה כל כך התביישה שהעדיפה שכך יהיה
המצב.
וזה היה נורא מוזר לאישה האדומה, כי להיות עם האיש הכחול הרי
לא רצתה, אז למה בכלל שיתפה אותו בזה? אבל אפילו לה לא הייתה
את התשובה.
ואז שהאישה האדומה והאיש הכחול נרגעו, הם דיברו, האישה האדומה
הגיעה למסקנה שהאיש הכחול חשוב לה ושהיא לא הולכת להרוס את זה
בגלל שאלות של "מה עם...?" או "מה יהיה..?" "ובסוף זה תמיד
ככה.."
זה היה מעיין מבחן חישול קטן לאישה האדומה, השאלה עם תעבור
אותו?
ואם לא אולי בסוף באמת יצא ספר מכל הסיפור הזה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם בני האדם
כמו מכונת
נקנקיות.






דברי האסלה
הפילוסופית


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/11/03 10:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירן חנוכה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה