כשאחפון יד בין דפנות רגליי (חיוורות הן)
אמצא שם אהוב ישן. שכוח בתוך שיח רך.
מתגלה כגנב שעל ראשו בוער כובע.
אלקה בו בעזרת תווי שרירים (חיוורים הם)
אייחל לבנות לו פיסת גלויה דהויה שהאושר שם חתום
כנשיקה אדומה.
ודמעה מרקדת נפתחת ומנגנת בעליצות נחרצת בין כותליי.

רגע! רגליי נרעדות בלעדיי.
נמצצת עכשיו אני.
חופנת ראש בערגה אל תוך נוצות לווקניות.
חובקת עונג בבושה.

אהוב יקר פלטתי, אל תפסיק!
פיסת גלויה לחשתי לאוויר, גלי לי גדולתך.
והנצחי שלך הדהוי?
גם כן אותו גלי לי.
וחורבן חדש בדמותי אני כבר אמצא
שאת החיים יקריב לך
בבושה.