השמות של הדמויות בסיפור הן שמות של אנשים שאני מכיר. רק
רציתי לציין שאין קשר בין הדמויות בסיפור לאנשים אמיתיים,
ושבחרתי את השמות האלה כי הייתי צריך שמות שמתאימים לשמות של
ילדים.

ואז היא אמרה לו, "תמיד אהבתי אותך וקראתי לך את היומן" והם
התנשקו ארוכות לרקע השיר בוניטה בוניטה. סוף. לירן סיים
להקליד ולחץ על כפתור ההדפסה "סופסוף סיפור טוב באמת" אמר והלך
אל הארון לקחת מעטפה לכבוד ערוץ הילדים, ילדים כותבים
סרטים.

תכירו, זה לירן. לירן הוא ילד בן 12 מתל אביב. ילד ממוצע, גובה
מטר שישים, לא מזמן התחילו לצמוח לו שיערות בבית השחי ויש לו
כבר חתימת שפם. עוד חודש יורידו לו סופסוף את הגשר ואז הוא
יוכל סופסוף לנשק את עירית - הילדה הכי יפה בכיתה. יותר ממה
שהוא אוהב אותה הוא יודע שכשהוא יהיה איתה הוא יהיה סופסוף
מקובל, ושדורון מלך הכיתה יפסיק לצחוק עליו כל הזמן, ושאז כבר
לא ישימו לב שהוא נראה כמו סטריאוטיפ מושלם לחנון. הדבר השני
שאוהב לירן חוץ  מעירית, זה התחרות "ילדים כותבים סרטים" בערוץ
שש. הוא מאוד רוצה לזכות. הוא תמיד היה כותב, ואם הוא יזכה חוץ
מזה שזה יפרסם את הכשרון שלו, עירית סופסוף תבין כמה שהוא
מדליק, ותהיה חברה שלו, והוא ייתן לה את התפקיד הראשי בסרט,
ויפגיש אותה עם טל מוסרי שאפילו הוא יקנא בו. הוא כבר שיחזר את
הכל בראש כבר אלפי פעמים. ביום שהוא יקבל את המכתב שיאשר שזכה,
הוא יגיע לכיתה ופשוט יחייך בשקט, ואז עירית תשאל אותו למה הוא
שמח, והוא יגיד לה שהוא זכה בתחרות, והיא פשוט תגיד לו שהיא
אוהבת אותו ותנשק אותו ארוכות.

"לירן, לירן."
"אה?" אמר לירן והתעורר.
"עוד פעם נרדמת בכיתה" אמרה המורה דינה.
"ישנוני" אמר דורון וכולם צחקו. גם עירית.
"טוב. שקט, שקט נחזור לנושא שדיברנו עליו"
"מה מצחיק?" שאל את לירן סמיר חברו הטוב שיושב לידו בכיתה
"עזוב"
"סמיר" אמרה דינה "תקרא בבקשה את מה שכתוב בעמוד 10"
"א..א...אז..אמ..מר...ה...."
"דיסלקט" אמר דורון וכולם צחקו שוב. גם מור, הילדה שסמיר אהב.
"טוב", אמרה דינה אחרי שכולם נרגעו, "עכשיו יש לי הודעה. זה
בקשר למסיבת הסיום שלכם."
כל הכיתה שמחה והשתוללה "שקט! שקט! אז מצאנו די ג'יי למסיבה,
ואנחנו מביאים גם זמר מפורסם. השנה אנחנו מביאים את סאבלימינל
שישיר לנו על אהבת ארץ ישראל", כל הכיתה שוב השתוללה
"שיט", אמר סמיר, "אני שונא את סאבלימינל."

כעבור שעה היה צלצול וכולם היו בדרכם הביתה "לירן, סמיר!" צעקה
להם עדי הילדה השמנה טובת הלב "רוצים לבוא אליי היום? יש לי
משחק חדש במחשב. רוצים לבוא לראות?"
"לא, אני לא יכול היום. אני צריך לכתוב עוד סיפור לתחרות", אמר
לירן
"עוד אחד?"
"את יודעת שאני רוצה לזכות"
"טוב, אני מאחלת לך בהצלחה"
"אל תדאגי, יש לי הפעם סיפור טוב. זה על מישהי שמקבלת תפקיד
בקבוצת כדורגל, וחברה שלה מקנאה בה וכותבת על זה ביומן."
"נשמע לא רע"
"שמנה!" אמר דורון שהגיע פתאום, וכולם צחקו.

לירן הגיע הביתה ובדק את תיבת הדואר בתוכה מצא מכתב מערוץ
הילדים:
לירן היקר,
קראנו את סיפורך. הוא מאוד יפה, אבל לא מתאים לנו.
המשך לכתוב.
מצורפת תמונה חתומה של טל מוסרי.
הוא כבר קיבל כמה וכמה מכתבים כאלה על כל סיפור ששלח, אבל היום
זה יהיה שונה.
"לירני, חזרת? יופי! תקשיב, אתה מוכן ללכת רגע למכולת לקנות לי
מצרכים?"
"אמא, למה את לא יכולה?"
"קשה לי עם ההריון והכל... בבקשה..."
"אוף... טוב, בסדר."

כשחזר לירן מהמכולת, פגש בדורון: "לוזר" הוא אמר לו וכולם
צחקו. לירן נעלב ורץ הביתה מהר, נושך את השפתיים ומשתדל שלא
לבכות.

בלילה שוב ההורים של לירן רבו "נמאס לי כבר מזה שאתה לא עושה
כלום בבית!"
"אני? גם את כל היום יושבת בבית ומבקשת מלירני שלך לעשות
הכל!"
"כן, אבל אני בהריון. חוץ מזה, תראה איך הבן שלך נראה! כל היום
יושב מול המחשב וכותב סיפורים לערוץ הילדים! ביאליק עשית
אותו!"
"כן? מה את מעדיפה, שהוא יסתובב ברחובות כל היום ויהיה
נרקומן?!"
לירן שמע הכל, ואחרי שעתיים של צעקות בסלון לירן כבר לא יכל
יותר, שם עליו את האוזניות, שמע את "התקווה" של סאבלימינל,
ונרדם.

"או לירן אהובי, אתה כל כך כשרוני" אמרה עירית בזמן שרקדה עם
לירן סלואו במסיבה.
"לירן! לירן! תתעורר!" העירה את לירן אמו "כבר בוקר. או...
התינוק בועט."

"עוד שבועיים יש את מסיבת הסיום שלכם, והיום אני אגיד לכל אחד
מה הוא צריך להביא. אהוד, אתה תביא צלחות חד פעמיות. לירן, אתה
תביא במבה גדולה, וסמיר, אתה תביא חומוס."
"למה אני?" שאל סמיר
"כי אתה ערבי" אמר דורון וכולם צחקו.

כשחזר לירן הביתה, מצא עוד מכתב מערוץ הילדים.
לירן היקר,
תפסיק כבר! אין לך סיפורים מתאימים! אתה גרוע! אתה פתטי!
צרפנו תמונה חתומה של טל מוסרי כועס.
לירן היה המום. למה לא מקבלים אותו? האם הוא עד כדי כך פתטי?
הוא החליט לכתוב סיפור אחרון, ואם הוא לא יצליח, הוא יפסיק
לגמרי! אבל הפעם הוא יכתוב סיפור מושלם. הסיפור הטוב והאהוב
ביותר שנכתב אי פעם.

הלכתי לסדר משהו חשוב עם אבא מתוקי, יש אוכל במקרר. אוו...
בעיטה של התינוק!
שלך
אמא
לירן הוציא מהמקרר את האוכל, הכניס למיקרו, וחשב איך יכתוב
סיפור טוב כל כך. על מה הוא יהיה? מה יקרה בו? למה הם ירצו
אותו? לירן אכל ונרדם במטבח.

"הו לירן, כל כך התגעגעתי אליך. הנה נשיקה"
"לירן, תתעורר או... בעיטה של התינוק" אמרה אמו "לי ולאבא יש
משהו חשוב להגיד לך."

"אז אתם מתגרשים?!" אמר לירן "אתם לא יכולים לפתור את זה?"
"מצטער לירנוש" אמר אבא "ניסינו!"
"ט... טוב" אמר לירן כמעט בוכה "ועם מי אני נשאר?"
"אתה נשאר עם אמא" אמר האב "ואני סומך עליך. עכשיו אתה הגבר
במשפחה."

באותו לילה לירן לא הצליח להירדם. הכל התבלבל לו בתוך הראש,
ההגירושים, הסיפור, עירית, דורון המרושע, והכל התחבר במין סיוט
פסיכדלי. ופתאום הוא שמע קול: "לירן, לירן"
"סבתא?" אמר לירן ששמע את קול סבתו
"כן, זאת אני"
"אבל את מתה"
"באתי לעזור לך. אני יכולה לתת לך כיוון איך לכתוב סיפור טוב"
"איך? איך? תגידי לי!"
"אני אוכל להגיד לך דבר אחד, אנשים אוהבים להתרגש, טלוויזיה
אוהבת סרטים שגורמים לאנשים להתרגש, אנשים אוהבים שטלוויזיה
נותנת להם מה שהם אוהבים, אנשים צופים, טלוויזיה מקבל כסף.
טלוויזיה אוהבת כסף. זה מרגש אותה. ועכשיו אלוהים קורא לי אז
שלום לך נכד אהוב שלי, ואל תשכח מה שאמרתי, תגרום להם
להתרגש."
אמרה הסבתא ונעלמה.
ואז לירן הבין איך לכתוב את הסיפור המושלם, והוא רץ למחשב.

ערוץ הילדים שלום,
הסיפור שלי קשה ועצוב.
הוא מספר על החיים הקשים שלי.
אני לירן ואני חולה סרטן.

בבוקר הלך לירן אל בית הספר שמח יותר מתמיד. הוא חייך לסמיר,
חייך לעדי, חייך לאהוד, חייך לעירית, ואפילו חייך לדורון שאמר
לו "חייכני" ואז כולם צחקו. כשחזר הביתה הוא כמעט ריחף. הוא
ידע שהוא עלה על הסוד.

כשחזר לירן הביתה, מצא מכתב בתיבת הדואר
לירן היקר,
זה טל מוסרי. התרגשנו מאוד מסיפורך, ואנחנו  רוצים לבוא אליך
מחר לכיתה כדי לראות אותך, וכדי שתחתום על החוזה!"
לירן שמח וידע מה עליו לעשות.

"אני רוצה שתעשה לי קרחת אבי! כזאת כמו של חולי סרטן!"
"אין בעיה, 100 שקל בבקשה."

למחרת הגיע לירן קירח לבית הספר "קרחוני" צעק דורון וכולם
צחקו. אבל לירן לא בכה, ולא נעלב, הוא רק חייך כי הוא ידע
שהיום יהיה מפורסם.

בשיעור השלישי הוא הגיע. טל מוסרי. כולם הסתכלו עליו, ודורון
צעק "הי! זה טל מוסרי!" וכולם צחקו.
"שלום" הוא אמר "יש פה מישהו שקוראים לו לירן?" כולם הסתכלו על
לירן, גם עירית.
"כן, זה אני" אמר לירן
"לירן, אנחנו מאוד מאוד אהבנו את הסיפור שלך, ואנחנו מבינים את
הקושי שלך בתור חולה סרטן" אף אחד לא הוריד מלירן את העיניים
"אנחנו רוצים שתחתום על חוזה" לירן חתם בלי לחשוב אפילו.

בדרך חזרה הביתה, לירן כבר היה הכי מקובל. הוא חזר הביתה עם
כולם, ועירית היתה לידו ודיברה איתו והציעה לו להיות חברה שלו
"כן, בוודאי" אמר לירן וחייך.
"אך! נתקע לי מוט ברזל חלוד ברגל ויצא מהצד השני! לא קיבלתי
חיסון אנטי טטנוס!" צעק דורון מכאב, וכולם צחקו.

הזמן עד למסיבת הסיום עבר במהירות. עירית ולירן היו חברים
והתנשקו הרבה, לירן היה מקובל, ודורון קיבל טטנוס. ואז הגיע
היום הגדול, אליו חיכה לירן כל כך הרבה זמן.

המסיבה היתה נהדרת. המוסיקה היתה טובה, והחומוס של סמיר היה
נהדר, ואפילו הוא נהנה מההופעה של סאבלימינל. ואז סאבלימינל
אמר "ועכשיו לכל האוהבים והאוהבות, אני אשיר לכם את התקווה
בגרסת סלואו!"
"עירית" אמר לירן "יש לי חדשות טובות, הבראתי!"
"הו... זה נפלא" אמרה עירית עם דמעות בעיניים
"ר... רוצה לרקוד?" שאל אותה לירן, והיא, בלי להגיד מילה, הלכה
איתו אל רחבת הריקודים. ואז, באמצע השיר, כשלירן הרגיש כאילו
הוא בגן עדן, הוא הרגיש מישהו נוגע לו בכתף. הוא הסתובב וראה
איש מגודל "שלום, אני נשלחתי מטעם ערוץ הילדים. אתה הפרת את
החוזה שלך!"
"מ... מה?" מה עשיתי?"
"לפי החוזה, סעיף ג' 2 תת סעיף ה', אתה היית צריך למות עד
אתמול בשעה שמונה!"
"א... אבל הבראתי"
"אין מה לעשות, חוזה זה חוזה. איזה מוות אתה רוצה, תליה, שחיטה
או סקילה?"
"לא! לא! לאאאאאאא!"

"לא!"
"מה קרה חמודי, חלמת חלום רע?" שאלה עירית את לירן בכיתה
"כ... כן, אבל עכשיו הכל יותר טוב, כי את איתי."
"אתה מתוק" הוא התקרב אליה, מתכונן לנשק אותה
"כל הכבוד לירן... כל הכבוד" אמר טל מוסרי שהתחבא מתחת לשולחן.