לא האהבות שכזבו
והפרי האסור שננגס
אלה המלכודות שהושמו
והלב שנתפס
רשתות האש המפתות
מהפנטות בכוחן
לכדו גם את המחשבות הכי קטנות
בעל כורחן
לא גן העדן האבוד
והעירום המקולף
כי אם עורמתו של הנחש
אל מול כוחו המזוייף
לא האדם ששילם
את מחיר הטעויות
כי אם האדמה שעוד סופגת
וסופדת קינת דמעות
לא הפרפרים מלאי הטוהר
שילמו בחופש מחיר אבוד
כי אם החופש משלם עוד
מחירי פרפר לכוד
לא ההזיות והסיוטים
שהעירו אותי משנתי
כי אם ההוכחה שהכאב הכי גדול
בעצם-
     אמיתי...