אני עדיין זוכר את תקופת השפל הכלכלי לאחר נפילת הבורסה בשנות
העשרים של המאה הקודמת. אנשים קפצו מהגג, חסרי מזל רבים הפכו
בלית ברירה את הרחוב לביתם והאוכל ניתן במסורה.
זיכרונות ילדותי מאותה תקופה ברורים וחדים. בביתנו שרר מחסור.
להורי היה עסק עצמאי, אך ההכנסות ממנו לא אפשרו שמירה על רמת
חיים סבירה. ספרי לימוד לבית-הספר לא תמיד היו בנמצא,הבגדים
שעל גופי היו לרוב בלויים וגדולים למידותיי, ואף זכורה לי
תקופה שבה נאלצנו להתנתק ממערכת החשמל.
היה קשה. אך אני חייב להוקיר את הוריי -  בטני הייתה תמיד
מלאה. אמנם היה חוסר בירקות ובדברי חלב, אך תמיד הוגשה ארוחה
בשרית. כל יום הצליחה אמי להכין מנה יצירתית טעימה ומזינה -
פעם בישלה טחול או מעי ממולא, יום אחר אפתה פשטידה מבשר קצוץ
או מוח מבושל ברוטב, ובסוף שבוע תמיד הוגש צלי בשר שבושל
ארוכות על האש, והעלה ניחוח נהדר בבית כבר כמה שעות לפני
הארוחה החגיגית.

ג'וני באנקר
בעל בית הלוויות -  "מנוחה נכונה, באנקר ובניו"
5 דורות בעסקי קבורה