נמצא בין סלעים של קרח,
בארץ ניכר שלה אין מכיר.
נחתך מהפינות החדות
שעדיין אינן מוכרות לתודעה.
 
מחכה לבואך בקוצר רוח,
את היודעת להבעיר אש נשמה -
יודעת מה חסר,
ועד כמה שכאן קר.
 
מחכה ובוהה בלובן הזוהר ששורף עיניים,
ומקהה חושים.
השפתיים כבר סגולות
והעיניים בוכות.
 
אבל את כבר לא תבואי,
כי נשברת,
מתנופפת ברוח הרמה,
כמו הקרה.
 
לחשוב שפעם עוד היית לשנינו חמה.

@שופץ קלות בדצמבר 2004. נראה לי ככה עדיף...