הבחור יעקב משה דפדף בספרים, הוא היה "תורן לימוד" באותו הלילה
בישיבת  פוניביץ'. מלבדו ישב בקצה השני של האולם ראש הישיבה
הישיש. ליעקב משה היה ענין מוקשה בעניין נשך ותרבית, הוא חשב
לגשת לראש הישיבה ולשאול,  אולם למראהו של הישיש, ראשו כמעט
נוגע בסטנדר, נכמר לבו. יעקב משה נזכר בספור ששמע מתלמיד חכם
זקן על הגאון מווילנא, שנהג ללמוד באחרית ימיו את כל ה"דיוקים"
בגמרא רק מספר התנ"ך. יעקב משה פתח את הספר בפסוק "לנכרי תשיך
ולאחיך לא תשיך" וסגר אותו מיד, עיניו נתקלו בשממית שעמדה ממעל
לארון הקודש על לוח עשרת הדברות, והוא החליט לגשת לגרש אותה.
פלס לו דרך בין הסטנדרים, כשראה חוברת מונחת פתוחה על אחד מהם.
"לא ישאיר ספריו פתוחים שלא ישכח תלמודו", נזכר הלכה וצירף
מעשה. היה זה קונטרס "איסור הוצאת  ז"ל ר"ל"(זרע לבטלה רחמנא
ליצלן). הבחור יעקב משה עיין בו בחטף, כשמישהו נכנס לאולם. היה
זה אדם מגולח, במעיל דובון, לראשו כיפה עליה היה כתוב: נ נח
נחמ נחמן מאומן. האיש ניגש ליעקב משה ואמר לו בפשטות: -"רוצה
ללמוד איתי ביחד?" מופתע ומותש גם יחד נענע יעקב משה בראשו:
-"כן, כן, בכבוד". האיש התיישב, לקח החוברת בידו ואמר בלי
להסתכל בה: -"הוצאת זרע לבטלה היא מצווה גדולה, שמחה בכל
העולמות, מתרבים שדים וקליפות, המשיח מתקרב", ראש הישיבה קם
ממקומו. -"ומי זה המשיח?" שאל יעקב משה בבת צחוק, "אתה?" -"אני
ב ב ח י נ ת  משיח, היטלר גם הוא היה כזה, כל זדון מגביר
הקטרוג וממילא מקרב הגאולה", ראש הישיבה החל מתקרב אליהם אט אט
על מקלו. -"מה עשית כדי להחיש ביאת משיח צדקנו?" -"עישנתי
סיגריה ברבי עקיבא ביום שבת בצהריים, אנשים רצו לסקול אותי
באבנים" ראש הישיבה חלף על פניהם. והאיש קרא בקול: "הרב שך,
אתה רשע מרושע". ברם, היה  זה ראש הישיבה השני, הרב פוברסקי,
שלא הסב את ראשו. יעקב משה לא העמיד את האיש על טעותו, ובלי
לדעת מדוע סיפר לאיש כי כששהה בהולנד כתייר, נסע יום אחד
בחשמלית בלי לשלם כרטיס. חולית בקורת עלתה על האוטובוס, אובד
עצות התחיל יעקב משה מחפש בכיס מכנסיו. הולנדי צעיר שישב לפניו
ואפילו לא ידע אנגלית, וכבר עבר בקורת, הגניב ליעקב משה את
כרטיסו. "זה היה אליהו הנביא", קבע האיש בכיפת ר' נחמן. יעקב
משה הוציא מכיסו עשרים שקלים, העניק לאיש וזה נפרד ממנו בעצה:
"לך תחפש בנות חסידיות, חוזרות בתשובה, ונשואות".

היה בדעתו של יעקב משה לשאול את הרב שך מדוע מותר לקחת מגוי
ריבית בעוד שמיהודי הדבר אסור. אולם הרב שך הפסיק לקבל קהל.
יעקב משה החליט לנסות להחליף איתו מספר מילים בדרכו של הרב
מהישיבה לביתו. למחרת קרב אל הרב שך, כשזה, נסמך במשמשו, ואך
פתח את פיו, התפרץ הרב בצווחות חלושות:
"מה אתה רוצה ממני, מה יש לך ממני". הבחורים שהתקהלו על דרכו
של הרב, פערו פיהם בתמהון.

התקרית העיבה על יעקב משה, ולא ארכו הימים והוא נטש את הישיבה
ועבר לגור בתל אביב, שם מצא עבודה בעמותה חרדית. הפקידה במקום,
רינה שמה, היתה אשה פרודה, בעלת תשובה, שנהגה ללכת להתפלל
בשטיבל חסידי בעיר. היא הציעה ליעקב משה להיכנס שם. מוצאי שבת
אחד, בשעת סעודה שלישית, הוא נכנס וישב בצד. לשולחן הסבו
חוזרים בתשובה עם כיפות סרוגות גדולות, הרב'ה
חלף על פני יעקב משה בדרכו לנטילת ידיים, לחץ בחמימות ידו
ובירך אותו ב"גוט שבעס". אחרי ההבדלה שאל יעקב משה את הרב'ה:
-"מדוע היהודים כל כך מחשיבים את הכסף, הנה עכשיו שרו 'זרענו
וכספנו ירבה כחול'". הרב'ה נתן בו את עיניו: -"ר' נחמן אומר
שכסף בא ממקום מאד גבוה". הרב'ה הוסיף ושוחח איתו:
-"מהם תוכניותיך?" -"להירשם לסדנה לכתיבת ספורים". -"כמה זה
עולה?" -"אלף תשע מאות שקלים". -"וכסף בשביל זה יש לך?" -"מחר
משכורת".

למחרת בא יעקב משה למקום העבודה, רינה שלפה למענו את תלוש
המשכורת. הוא הסתכל בסכום המצער. אחרי תשלום שכר הדירה לא נותר
לו כסף. רינה התקרבה אליו: "הרב'ה אמר שכסף קורע דינים, הנה
מאה פעמים ח"י שקלים".

יעקב משה החל לכתוב ספורים בסדנה, תחילה ספורי צדיקים, עם מסר,
והמשיך בסיפורי אהבה וחשק.
 
במקום העבודה התקרבה אליו שוב רינה בפנים מאירות: "הרב'ה אמר,
אז הרב'ה יודע. היום קבלתי את הגט". היא קרצה לו בעינה: "פנוי
במוצ"ש?"