חשבתי...
חשבתי למה בעצם אני אוהב אותה כל כך הרבה זמן?

הבנתי...
הבנתי שהאהבה אליה הייתה הדבר היציב היחיד בחיים שלי במשך
תקופה ארוכה.
פעם, בעבר, היו עוד דברים.
משפחה, חברים.
אבל החיים לימדו אותי שכלום לא יציב.
חוץ ממנה. היא תמיד הייתה שם כדמות מעורפלת או כדמות ברורה.
זה לא שינה בכלל. העיקר שהיא הייתה. שידעתי שהיא קיימת שם.
גם זה שהיא לא אהבה אותי לא שינה. אולי אפילו להפך.
האהבה שלי אליה היא מה שהחזיקה אותי, נתנה לי תקווה, שאיפה,
מטרה.

כשאוהבים פוחדים להיפגע.
שלא יאהבו אותך חזרה.
אני כבר מזמן יודע שהיא לא אוהבת אותי
עכשיו הפחד שלי הוא שאני כבר לא אוהב אותה.

כי אז אין לי כבר בעצם מטרה...