|
דמעה גולשת בתוך שקעים שחורים
אך עם ניפוץ הגל
נוטפת על קמטי צלקות
ונעלמת
חיוך פורש מפרשיו
בים מנצנץ,
כצדפה-
שאין לה תוחלת
פיטמה מזדקרת בחום
כפרח אדום באביב
אבל עכשיו בכלל-
יולי
אנחה אחת של עונג
נקברת כזיכרון הזוי
כמו שאר הדברים שפעם-
היו לי. |
|
|
טיפ מד.ה. לורנס
לקוראי הבמה:
"אל תקשיבו
להצהרותיו
הדידקטיות של
הסופר, אלא
לזעקות החרישיות
של גיבוריו,
בשעה שהם תועים
ביערות האפלים
של גורלם."
משיח בגופייה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.