אני משתפת אותכם בהרגשותי כאן מכיוון שבחיי אני לא מסוגלת
להסביר לחבריי את מה שעובר עלי!
השנה אני מסיימת תיכון, מסיימת תקופה. קשה לי, קשה לי לסיים
תקופה, ואני לא יודעת למה.
אולי כי היה לי כיף באותה תקופה, או אולי אני פשוט מפחדת שלא
יהיה לי כיף בתקופה הבאה.
הכל נעלם לי בבת אחת השנה, ואני לא בנוייה לכל כך הרבה הפסדים
ופרידות בשנה אחת שאמורה להיות השנה הכי טובה!
איבדתי ידיד וזה קשה להתגבר גם אחרי הפרידה שממשיכה לחפש דרך.
כלב המשפחה שאיתי מאז שהייתי קטנה נפטר, ואני לא מצליחה לראות
את הבית מתפקד בלעדיו - הוא תמיד היה. חברת ילדות שלי עוזבת
לתמיד, עוברת והלכה הנוסטלגיה.
אני צריכה עזרה או עצה כי אני פשוט לא מצליחה!
זו שנה קשה וזו שנה עצובה! איך אני אמורה להנות ממנה?

אני לא רוצה להתחיל צבא כי אז אני גם אגמור צבא, ואני לא רוצה
להתחיל את התקופה שאחרי צבא, כי אז גם היא תגמר. כל מה שלא
מתחיל - לעולם לא יגמר.
אני חושבת רק על הסוף ולא נהנית מההתחלה.

התקופה הזאת עוברת כדי להגיד לי שאני כבר גדולה, אבל אם עכשיו
אני יהיה גדולה אז מה יבוא אחר כך?

כיף להיות ילדה, כיף להיות נערה - כיף לדעת שעוד הרבה מצפה
לך.
לא כיף לדעת ולהבין שכל זה יגמר אחרי שאני אהיה גדולה.