הוא מחזיק את הזר... תמיד רציתי לקבל ממנו זר... לא ידעתי שזה
יקרה בסיטואציה מוזרה שכזאת... איזה רומנטי!
והוא אפילו מזיל דמעות... לא... אל תבכה אהובי... גברים לא
אמורים לבכות בגלל בנות...
הוא מלטף את השיער שלי... מעביר את האצבעות היחידות שאי פעם
חשתי ועוררו בי רגש ומרכין ראשו אליי.
"את מלאך שלי... אני כל כך אוהב אותך... בחיים לא אפסיק
לעשות את זה... גם לא בעולם הבא... אני נשבע."
ואז אמא צורחת... אויש... איך היא תמיד הורסת לנו רגעים
ביחד...
ואבא שוב אומר לה שתרגע.
היי... גם עדי כאן... אחותי הקטנה והאהובה... בפינה כל כך
רחוקה. למה חמודה?! מנגנת לה תוים עצובים בגיטרה שלה.
אילנה... ככה היא קוראת לה.
ואחי הגדול כבר ממזמן לא על כדור הארץ. לובש שחור. וזקן ארוך
עוטף פניו הצעירות.הוא מתפלל לאל... בוכה...
תפסיקו...
אני רק עשיתי את זה כי אני רציתי שיהיה לי נוח. שלכם יהיה יותר
קל.
ולי באמת נוח... מאוד מרופד כאן...
עוד דקה הם יסגרו את הארון... לאט לאט אני שומעת את הקדיש
נגמר... וערן אומר מילות אחרונות בינו לבין אלוקים... ממלמל
שישמור עליי... שאחכה לו עד שהוא יבוא גם...
וזה נשמע כבר כל כך עצוב.
לרגע חשבתי אולי אני אחזור אליכם... ואצטער על מה שעשיתי.
אבל העדפתי כבר לוותר...
סגרו אותי.המחנק התחיל.
עכשיו אני חצי למעלה חצי למטה.
אני שלמה בגן עדן... מרחפת לי בין העננים בוכייה...
אני יודעת שהם לא רצו שאהרוג את עצמי... הם אהבו אותי אולי
אפילו יותר מידי.
והאהבה הזאת הרגה אותי...
הביאה אותי לריחוק מן העולם.