אם רק הייתי יודעת מה אני? בן או בת? או לפחות מה אני רוצה
להיות? ככה זה התחיל: הייתה לי חברה, חברה הכי טובה, היינו אחת
בתחת של השניה, כל יום - כל היום ביחד. במשך תקופה מסויימת
התחלתי להרגיש אלייה משהו מעבר לחברה משהו שאני עצמי לא ממש
הבנתי מה זה, אך עזבתי את המחשבות האלו והמשכנו להיות חברות
כרגיל.
יום אחד אחרי הלימודים ישבנו בקיוסק הקבוע, ולא יכולתי יותר
פשוט אמרתי לה מה אני מרגישה: "מאמי, בזמן האחרון אני מרגישה
ש..."לא יצאו לי מילים מהפה.
"שמה?" היא אמרה.
"שאני נימשכת אלייך בטירוף, אבל לא בתור חברה טובה אלא משהו
הרבה יותר מזה."
היא הסתכלה עליי במבט של וואלה גם אני מרגישה ככה, ואז מול כמה
אנשים שהיו בקיוסק בלי בושה ובלי לחשוב אפילו, קירבתי את
שיפתותי לשיפתותיה. זאת הייתה הנשיקה הכי רכה שלי, הכי עדינה
שלי, בחיים לא נהנתי כל כך מהנשיקה. לחשוב שזאת הנשיקה הראשונה
של שתינו מאותו המין.
מאז כמובן היינו חברות, אבל חברות-חברות. זה נשמע מטורף
בשביל ילדה בת 14 אבל ככה זה היה, ולמען האמת זאת הייתה הרגשה
מאלפת. אבל כמו שאומרים: "Too good to be true"
היא עזבה! היה לה איזה סיבוך עם ההורים והעבירו אותה לפנימיה
בדרום. מאז לא ראיתי אותה ונשארתי עם עצמי, עם השאלה הזאת: "מי
אני? מה אני? מה הזהות המינית שלי? לאן אני הולכת? מה ניסגר
איתי?" נישארתי מרחפת באוויר ופשוט עפתי - זרמתי עם הרוח, כמו
פרפר הייתי. יצאתי מהגולם אל העולם הקסום הזה, העולם שבו הכל
מותר והכל אפשרי.