הדממה סררה בכול האולם. הפנים שלו נהיו חיוורות והחיוך
נימחק.
היא התקרבה שוב לרמקול וצעקה: הוא אשם!!! הוא מפלצת!!!.
הסתכלתי עמוק בעניים וראיתי את אותם דמעות עומדות כמו
אצלי.
הרי לא יכול להיות, הוא אוהב אותה, והיא אותו... היא לא
תלשין עליו.
היא עיוורת מאהבה, היא נטשה אותי כי לא האמינה לו... קראה לי
שקרנית, וזונה...
מה קרה עכשיו?! אני לא מבינה כלום...!! לרגע הסתכלתי בעייניה
שוב ואת גופה הרועד והדמעות מתחילות לצאת החוצה. ואני...
ואני פתאום ראיתי את עצמי במקומה, אותו כאב, אותם תחושות,
אותם נגיעות מתועבות. והיא הינה וינבקר העורכת דין מתקרבת אל
דפנה ושואלת אותה על איזה בסיס היא אומרת את זה. היא אמרה משהו
שלא דימיינתי לעולם שתגיד:"הוא אנס גם אותי!!! מפלצת..."
כן, כך היא קראה לו... "מפלצת" כך אני הרגשתי גם ורציתי כול כך
לחבק אותה. להבין אותה... להעביר איתה מילה, משהו שלא עשינו
כבר חודשים מאז המריבה הגדולה בכיכר של המושב.
הסתכלתי על דפנה והסתכלתי עליו... דפנה נעצה בו עניים של נץ.
הוא צעק לה: "שקרנית, זונה, תסתמי יא פוסטמה!!"
ולי זלגו רק דמעות של כאב אותו כאב שהרגשתי אותו לילה, דפנה
סבלה גם היא. לאחר שעות של חקירה בדוכן היא ירדה בבכי ורצה
החוצה...
ואני כמו תמיד... אחריה... פשוט ראיתי אותה בוכה בשירותים
ומקיאה מנגבת את פניה בדמעות של דם ושל הנפש הטהור שהיא
איבדה באותו לילה. חיבקתי אותה כמו שלא חיבקתי אותה בחיים!
והיא אמרה: ליאת, אני מצט... וקטעתי אותה בחיבוק נוסף ואמרתי
לה: שהכול נשכח אל תגידי מילה עכשיו.
חיבקתי אותה שוב ושניינו איחדנו כוחות נגד ההרס של חיינו.
ההוא שיושב באולם ונהנה להרוס אותנו ויוצא בזול.
נשבענו להלחם נגד האוייב הגדול שלנו לתת הכול כדי שהסורגים
ישמשו לו כדלת, שהמיתה תהיה קשה, שהאוכל יהיה מסריח.
ושיאבד את מה שהוא לקח מאיתנו... החופש
אני אבדתי את נעורי ואת חופש בחירתי ואת בתולי...
                         

כעבור כמה חודשים שניינו הבאנו עדים למקרה, רעיות מפלילות
וכו'.
בסופו של דבר זכינו! אני ודפנה החלטנו לעשות משהו כדי לסגור את
מה שהיה! ביקור אחרון בכלא לראות אותו בין הסוגרים.
ראינו אותו אמרתי לו: "מפלצת אתה תשאר פה ותשלם על הכול. על
כול מה שלקחת ממני, את ניעורי, תמימותי, בתולי, נשיקותי,
הכוללל!!"
אני כמנהגי הזילזוז הכי גדול זה לירוק בפרצוף וכך עשיתי
חבר'ה.
יצאתי מבית הסהר מתקדמת לקחת אוטובוס עם דפנה... ואת מי אני
רואה מחכה לי!? כן חבר'ה גיא!! רצתי אליו וחיבקתי אותו
משהו שלא הצלחתי לעשות כבר כמעט חצי שנה... חיבוק חזק ולא
הרפתי ממנו...
                                     

מוקדש לכול מי שהרגישה שגנבו לה את החופש בנישקות לא רצויות
ואף ביותר.
נ.ב לא מבוסס על סיפור אישי!