ולעיתים,
נשרטות רגליי מקוצים
עד זוב דם
עד כאב
אך יש ומוצאת אני את הדרך
בה הלכו כבר רבים לפני
והיא ישרה ונקיה מקוצים,
והולכת אני בה
עד שכוח הכאב
ואז חוזרת אני אל דרכי שלי
המלאה הרפתקאות וקוצים
ורצה אני בה
רצה עד כלות הנשמה
עד כאב

ולעיתים
רואה אני
כי אין אני אוהבת
את הדרך בה הלכתי,
וחוזרת אני לאחור
ומוצאת את דרכי מחדש
והדרך החדשה קשה היא
וקוציה גדולים וחדים יותר
והולכת אני בה כמהססת
עד שטש כוחי
ויושבת אני מביטה אל הנוף
והנוף ביופיו המרהיב
כאילו מחזיר את כוחי אל רגליי
עד שיכולה אני לשוב ולרוץ בדרכי
ורצה אני בה
רצה עד כלות הנשמה
עד כאב