אני כואבת
אני שבורה
אני מנסה
ואני כבר אבודה...
ועזבתי את הכול והכול כבר לא קיים
והכול נגמר ונעלם.
ואני חסרה ואני תלוייה
ואני נשארתי לבד כמו בובה עזובה וקרועה.

וכמו שניסיתי אז הבנתי...
שנגמרתי.
וכמו שחשבתי...
הבנתי שאבדתי.
וכמו שרציתי אז לא הצלחתי
להבין מה קרה לי, מה יש לי
מה רע לי?!
אבל בתוכי אני יודעת...
ואני יודעת מה קרה.
ואני יודעת שזה הרס, ושרף
והשאיר בי טעם רע.

ואני חיה בהכחשה שאותו מקרה לא קרה
רוצה להאמין שזה לא היה ורוצה להיות שמחה.
אבל לא יכולה כשנפשי הענוגה...
כבר לא תמימה,כבר לא שלמה.
הוא לקח אותה איתו לגיהנום-הצל הרע.
ולא תחזור בחזרה,עוד...
לא תחזור בחזרה
ואני, אני קרועה! אני גמורה!
מתי העולם יבין שאני לא בובה?!