אתה עשית את זה, אתה פשוט עשית את זה.
אני לא מאמינה היית כל כך אגואיסט תמיד חשבת רק על עצמך.
אני ואני, אבל מה עם אלה שנשארים מאחור עם החור הגדול?
השארת אותנו עם הפחדים ועם כל כך הרבה געגועים.
אני כבר שומעת את השכנים מרכלים: "איך הוא השאיר אותה ככה?
מסכנה...
לא מגיע לה דבר כזה "
תגיד איך אני אמורה להמשיך לחיות אם אתה בחרת במוות.
ידעת שאני תמיד כאן לרשותך, אז למה?
למה תגיד לי למה?
אמרת לי שאתה מתחיל לחשוב חיובי, מתחיל לחשוב על עתיד טוב
יותר. כל הזמן אמרת אני אוהב אותך בואי נתחתן אני רוצה שיהיו
לנו שלושה ילדים אל תדאגי אנחנו נגור באיזה מושב ברמת הגולן.
תיכננו את העתיד אבל אתה נשברת מהר מדי, ברחת והשארת אותי כאן
לבד. עם החלומות וכל כך הרבה אכזבות ועם ים של דמעות.
קבענו תאריך סגרנו גם על אולם, ידעת שאני בהריון, היית שמח,
מאושר המלך של העולם.
אבל את מי אני משלה אתה תמיד היית פחדן, אף פעם לא ידעת
להתמודד עם דברים, תמיד חיפשת קיצורים ובחרת בדרכים  הקלות.
בחרת בדרך הכי נוחה שפותרת את כל הבעיות.
אתה פשוט מטומטם ברחת והשארת אותנו לבד, את ההורים שלך, החברים
אותי.
השארת את כולם עם כל כך הרבה שאלות בלי תשובות.
פשוט לקחת את האקדח וירית לעצמך כדור בראש. מאוד מרשים מה
שעשית היית גבר עם ביצים ביצים של תרנגולת.
אני לא מוצאת את המילים הנכונות כדי להביע את הבוז שאני חשה
כלפיך כרגע.
אין לך איך כל החברים היו בשוק , שלא נדבר על ההורים שלך.
איך הרסת להם את החיים.
אני רוצה לדעת מה לעזאזל חשבת שלחצת על ההדק, אם חשבת על כל מי
שאתה משאיר מאחור, האם חשבת עלי? כנראה שלא.
אתה יודע מה באמת מעניין אותי? אם חשבת על הילד שלנו שעוד לא
התחיל לחיות, איך הרסת לו את החיים בלחיצה קלה על ההדק.
אני מנסה להבין למה אבל אני לא מצליחה.
כמה אהבתי אותך, עדיין אוהבת אבל שברת אותי בתקופה שכי הייתי
זקוקה לך. אני שונאת אותך על זה.
עכשיו הילד שלנו, סליחה הילד שלי יגדל בלי אבא.
הוא לא יידע מי אתה, אני לא רוצה שיידע איזה אבא יש לו, אבא
שמקום ללמד את הבן שלו להתמודד עם קשיים מלמד אותו שהדרך
לפיתרון הוא מוות.
מה חשבת שיקרה אחרי שתלחץ על ההדק שהכל יסתדר מעצמו?
אז לא התקבלת לעבודה שרצית ונכון לא הלך לך בבחינות הסופיות
לרפואה, אז היית לומד עוד ועוד  עד שתצליח.
ויש עוד הרבה עבודות שיכולת להתקבל אליהם ואפילו יותר טובות
מהעבודה שרצית.  אף אחד לא אמר לך  כלום על זה, כולם הבינו חוץ
ממך, למה החמרת עם עצמך כל כך? למה עשית דבר כזה לעצמך?
אמיר עשית את הטעות של החיים שלך והטעות הזאת עלתה לך ביוקר,
היא עלתה לך בדבר הכי יקר בעולם, החיים שלך.
אני לא יודעת מה לחשוב כבר אני שואלת את עצמי אולי חשבת שאני
לוחצת עליך, שאני לא מספיק טובה בשבילך אבל זה לא מסתדר לי אתה
כל הזמן אמרת אני אוהב אותך.
אולי בגלל הילד ? אבל אתה זה שכל הזמן לחץ שנסגור על אולם וכל
הזמן דאגת וסידרת. נראת כל כך מאושר, אז למה עזבת אותנו?
אף פעם לא הצלחתי להבין מה עןבר לך בראש. תמיד ידעת להסתיר את
הרגשות שלך טוב מאוד. לפעמים היית לובש את הפנים של האושר
המושלם אבל בפנים אכלת את עצמך ואף אחד לא ידע.
אין לי כח מרוב מחשבות הראש שלי מתפוצץ.
אני רק רוצה לעצום את העיניים שכל הבעיות יעלמו וכשאפתח אמצא
אותי לצידי עוטף אותי באהבה, סתם שוכבים מחובקים מתכרבלים מתחת
לשמיכה מסתכלים אחד לשני בעיניים. כפות הרגלים שלנו נוגעות אחת
בשניה .
אתה מעסה לי את העורף ואני זורקת מבט אוהב.
ואתה אומר לי קרן "את האור של חיי" ולא מפסיק לחבק אותי חזק
חזק.
נותן לי נשיקה מלאת תשוקה ואהבה.
אז אני מתעוררת וחוזרת למציאות בה אתה לא נמצא.
ונזכרת במלותייך את האור של חיי, אם אני האור של חייך אז הבאתי
לך רק חושך.
אתה מת ואני חייה , בלעדייך,
למה? אני כנראה בחיים לא אבין ולא אדע.