היה לי מוזר לראות אותו פתאום סתם ככה, אחרי כ"כ הרבה זמן שלא
התראינו ולא דיברנו.
הוא השתנה-הוא גבה ונהיה יפה יותר, הוא נהיה רגוע ופחות עצבני
אבל מצד שני גם יותר שקט ומופנם.
פגשתי אותו ברחוב כשטיילתי עם חבר שלי, הוא היה עם חברה שלו-
אני הכרתי את שלי במכללה והוא את שלו בתיכון- כבר 6 שנים הם
יחד.
הוא היה האהבה הגדולה הראשונה שלי, והוא עדיין כזה.

השעה הייתה 16:00 זכרתי שהוא התחיל לעבוד בשעה הזאת ובדיוק
עברנו ליד המקום שהוא עבד בו, ואז שמעתי שקוראים לי, הסתובבתי
וראיתי אותו- הוא היה כ"כ יפה, הרבה יותר יפה ממה שזכרתי.
הוא חייך, התקרב, חיבק ונישק אותי והכיר לי את חברה שלו- זו
הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה- היא הייתה יפייפיה, יש לו טעם
טוב, תמיד היה לו.
אני הכרתי לו את חבר שלי, והוא אמר שהוא מאוד שמח בשבילי.
אמרתי תודה. רק תודה. לא יכלתי להגיד לו יותר מזה, אפילו
שבאמת הייתי שמחה בשבילו  לא אמרתי כלום, אולי כי זה היה יוצא
לא אמיתי, לא אמין... אז העדפתי לשתוק.
הוא אמר שהם מאורסים והזמין אותי לחתונה. אמרתי שאבוא בשמחה
אבל בתוכי שנאתי את הרגע הזה, רציתי לברוח ולא לראות אף אחד
ובעיקר לא אותו- לא לראות אותו יותר לעולם!
לא רציתי ללכת, לא רציתי להסתכל עליהם כמה שהם מאושרים, קינאתי
מאוד, הרבה זמן לא קינאתי ככה, כמעט שכחתי מזה בכלל.

הגיע יום החתונה, חבר שלי ואני הלכנו, התלבשתי הכי יפה שרק היה
אפשר...
פתאום נכנסה הכלה-היא הייתה מדהימה, מושלמת. טוב ברור- לו יש
טעם טוב, תמיד היה לו, מגיע לו הכי טוב.
הטקס התחיל, הרבה מתחיל לדבר, הוא שואל אם הוא מוכן לקחת אותה
לאישה, פתאם שקט,הוא לא עונה ומסתכל עלי. לרגע חשבתי שהוא
יעזוב הכל וירוץ אלי ויגיד לי שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער על
הכל ונברח... לא חשוב לאן העיקר שנהיה יחד.
אבל לא- הוא רק הסתכל וחייך ואז הסתובב חזרה ואמר: כן.
הסתכלתי עליו-הוא היה כ"כ מאושר. התחלתי לבכות. יצאתי החוצה,
הסתכלתי למעלה על הכוכבים וראיתי אותו-מאושר, מחייך, כאילו כל
הדאגות נעלמו לו לרגע.
נשמתי בכבדות, פתאום מישהו נגע בי, הסתובבתי וזה היה הוא.
הוא הסתכל עלי וחייך, היו לו דמעות בעיניים. זו הייתה הפעם
הראשונה מאז הרבה זמן שהוא הסתכל עלי בכזה מבט.
שוב התחלתי לבכות ואמרתי לו שאני עדיין אוהבת אותו. הוא אמר
שהוא יודע ושהוא יתגעגע אלי.
חיבקתי אותו, הוא חיבק בחזרה. לא הרפנו אחד מהשניה במשך אולי
10 דקות.
אח"כ הוא אמר שהכל יהיה בסדר
הוא ניגב לי את הדמעות, וניכנסנו פנימה.