במחסני האניה שלי יש המון דברים
עגולים, מרובעים, מחודדים וארוכים.
הם שטים עימה לכל יעד אפשרי
למרחקים הרחוקים ולאלה שקרובים ללבי.
הם זזים איתה, מיטלטלים לכל עבר
אינם משמיעים אף הגה.
במשך הזמן נמאס לדברים-
הם רוצים להחליף צדדים.
לזוז, לקפוץ לצאת אל אויר החם
לגלות את עצמם לעולם.
הם נעים מכח נסתר
העשוי מרצון ומאי שקט בלתי מוסבר
וזזים וקופצים ויוצאים
נולדים מחדש וצורחים:
אנחנו הרגשות האבודים
שנשכחו במשך המון שנים.
תכירו אותנו, בבקשה
כי אנחנו שייכים לאישה
שטרם נואשה.
אישה חסרת בושה.
העולם נדם -
ונשאר  מ ר ו ש ע.