בוא נגיד שהכל בסדר. שהאושר נוזל פה כמו בסרטים ישנים וטובים.
עכשיו נדבר, אחרי זה נשכב ונרגיש שכלום לא השתנה.
אני לא שונה עכשיו. אתה נשארת אותו הדבר.
בוא נחשוב ששנינו מעולם לא היינו במעגל הדרדרות מהיר למטה.
אתה בחיים לא עשנת סמים, אני בחיים לא עשיתי הכל ביחד.
בוא נישן ביחד מחובקים כשאתה לבד בבית ובחוץ יש גשם בלתי נפסק,
דמעות גדולות ששוטפות את העולם-לי דווקא נראה שזה הולך להיות
המבול הבא. ואני לא רוצה להרטב, אני גם ככה קרה.
אתה אוהב חורף, אני אוהבת לדבר על זה שאני אוהבת אבל מתגעגעת
כל כך לקיץ. אור אף פעם לא היה הצד החזק שבי אבל דמעות מהשמים
מפחידות אותי מדי. אתה זוכר איך פעם הכל היה אחרת?
אתה יודע מה המשחקי כח שלך עשו לי?
אתה יודע כמה פחדים נאגרים בי מדי יום?
אתה יודע בכלל איך זה לאהוב אותי?

לא מנסה להסביר לך ואתה לא אשם. זאת תמיד אני.
מנסה להעביר את זה רק לרגע אליך להוריד משקל מהלב שלי אבל זה
לא עוזר. רק מתגבר ומתפשט, כבר אין מקום בתוכי אז הכל נוזל
החוצה.
שוב לא יכולה לזוז. חסרת תחושה לגמרי.

בסיפורים הכי יפים
באגדות הכי טובות
המלכים האמיצים
והנסיכות הכי יפות
ובחיים שלנו פה העשן של הסיגריות
מכסה את הפנים העייפות
(עברי לידר)

הסתכלת עלי בכלל כדי לראות עד כמה אני עייפה?
אני יכולה עכשיו ללכת, המשחק הזה ממשיך היטב גם בלעדי.