להרחיק.
לדחוף קצת חזק יותר ממני.
לירוק אולי גם כמה מילים חסרות משמעות.
להביט מבטים אטומים כאילו בוהים בעצם פוחדים.
להגיד רק משפטים שלא אומרים כלום, ולהחביא את האמת עמוק
בפנים.
לבכות, לצרוח, לבעוט, ליפול, לצעוק, לברוח,למות רק כשאף אחד לא
רואה, רק אז!
ליפול רק כשאף אחד לא רואה, רק אז!

עוד יום עבר, ואין על מה לדבר, בעצם אולי התרגלתי לשתוק.
"לשתוק" פועל לא אופייני לי, טוב בעצם תלוי בהקשר למה.
רחוק כשכולם רחוק ממני, הגבולות בטוחים, אני יכולה לנשום,
להחזיק את הדמעות בפנים אפילו קצת יותר, כשכולם רחוק אי אפשר
לראות.
"סתם אין לי מצב רוח היום"... היום? מי הגדיר שיום הוא 24
שעות, ומה אם אצלי הוא 24 ימים? או 24 חודשים?
ולמה זה שקר, אולי זאת הגנה.
לפעמים לא לדעת דברים עליי זה לא מרוע אלא מרצון למנוע עונש.
למה לגרור אותם לשם, לבור בלי תחתית?
ממילא לא תוכלו לעזור... באמת שלא.
מבינה שזאת "חובה" שמוטלת עליכם, אבל הגעתי לפה לבד, חייתי כאן
לבד, ובאותה דרך אני גם אצא.

לרקוד רק עוד רגע אחד עד אובדן חושים.
לרוץ הכי רחוק שרגליי מצליחות לשאת אותי.
לברוח, זה לא בהכרח להעלם שלא תראו.
לדבר, עד שלמילים כבר לא תהיה משמעות עד שהכל יהפוך לאבסורד.
לצעוק, כל כך חזק עד שאי אפשר יהיה לשמוע.
לשיר, עד שהצלילים המעוותים יפכו למושלמים.
לשקוע עד שאני יעלם.
לאהוב בצורה אנוכית.
למות, כי כבר לא היה טעם לחיות.