זה לא אחד מהסיפורים האלה, שבסופם תיאנחו אנחת רווחה, תשענו
אחורה בכסא שלכם ותרגישו זיכוך נפש.
לא, ממש לא.
זה סיפור מהחיים שלי, ושום סיפור שהוא מהחיים שלי , לא יכול
להיגמר בצורה כזו.
אז אני אתחיל.
מעולם לא הייתי איזו מציאה.
ואני יודעת שכל יפי הנפש יאמרו , שאין דבר כזה ושבכל אחד יש
תכונות נסתרות ובלה בלה בלה..
אבל בחיים האמיתיים , אין דבר כזה.
בחיים האמיתיים, אנחנו אלה שגורמים ליפים להראות יותר טוב,
ולחכמים להראות כגאונים.
אנחנו אלה שמחזיקים את העולם על זה על צירו.
בלעדינו, את או אתה הייתם עוד אחד ממיליון.
אז אנחנו חיוניים לחברה יותר מכל דבר אחר, אבל אין לנו מקום
בה.
הרי מההתחלה ברור מה יהיה גורלנו-או נשואים למישהו "ממעמדנו"
באושר? , לא בטוח, יולדים עוד כמונו לעולם כדי שיוכלו לגרום
לשאר להיות יותר טובים, או בודדים, לנצח.
זה הרי הימור בטוח.
לא ממש.
אני החלטתי לשנות את העניין, הרי לא ייתכן שאתם תרוויחו מאתנו
ואנחנו ניקח את כל הסבל פה!
אז נכנסתי למעגל, למשחק.
המשחק שכל העולם משחק, ועד כה אנחנו היינו מחוצה לו.
אז נדחפתי בכוח לאירועים, מסיבות, פאבים, מפגשים מה שלא
תרצו-אני שם.
לבושה במיטב מחלצותיי ועם חיוך מאוזן לאוזן
למרות שלא היתה לי ממש סיבה לחייך.
ואז הוא בא.
הוא היה מושך, אבל לא כמו כולם, יושב לו בצד ומנותק מההמון
שגדש את המקום ונראה כמו תור ללחם ברוסיה.
ידעתי שהוא , הוא האיכותי שחיפשתי, זה שרואה מבפנים , זה שמבין
אותי-בלי מילים.
הוא הסתכל עלי, ואני חושבת שהוא אפילו חייך, אולי צחק עלי או
ניסה לעודד, זה לא ממש שינה לי.
במשך עשרים דקות , דיברתי אליו בעיניים, בחיוכים, והדבר הכי
מוזר היה, שהוא ענה לי, באותו רגע, ידעתי שזהו, נכנסתי למשחק,
ולא רק שנכנסתי, אני מאוהבת.
הוא קם, מפלס את דרכו בן בקבוקי זכוכית ריקים וקופסאות סיגריות
מעוכות, הוא מתקרב אלי, יותר ויותר, וכל צעד שהוא צועד החיוך
שלי גדל וגדל.
ומקרוב הוא אפילו יותר מקסים.
הוא מגיע מרחק נשימה ממני, אני מביטה עליו מלמטה,
הוא מסתכל
עובר בדיוק מעלי
והולך לבחורה בלונדינית גולשת שיושבת מאחוריי.
המשחק נגמר.
אני מחזירה לעצמי את החיוך שנפל לפתע, ומתחילה לרקוד, אני
רוקדת בלי לדעת מה הולך , אני לא רוצה לדעת מה הולך ,אני רוצה
למות
                                  למות
                                  למות
אבל אני לא אמות
כי אני חלק מהמשחק
אני מייצבת את העולם לעתיד טוב יותר
אני זו שגורמת לכם להתאהב , שיתאהבו בכם
בלעדי, הכל מתמוטט
ואני מרחמת עליכם שבנאדם כמוני צריך לייצב לכם את המערכת
הרגשית, כלומר, מה זה אומר עליכם?
אז אני אוספת את עצמי, וממשיכה במשחק הזה שהחיים מציבים לי.
לא
כבר אמרתי שזה לא יהיה סוף של התרוממות נפש הגיבור
אני לא אמיצה
ואני לא שמה זין עליכם
אני רוצה למות, ואני מספיק אמיצה ומספיק מיואשת לעשות את זה
אבל אין סיכוי שאצליח, אתם מבינים, אנחנו -האנשים המכוערים-
כאן מסיבה מסוימת, ולא יתנו לנו ללכת כל כך בקלות
והאמת, שגם אלוהים לא ממש רוצה אותנו, התדמית שלו כבר מספיק
טובה.