הקדמה - מגלגול לגלגול
אומרים שאנחנו חיים מגלגול לגלגול ושבכל פעם אנחנו משהו או
מישהו אחר, חווים חוויות שונות ורואים דברים חדשים.
הדבר המוזר ביותר שאני זוכר מהחיים האלה הוא את אותה פעם
שחגגתי יום הולדת בדיסקוטק עם חברים ושתיתי קצת יותר מדיי, ממש
טיפה...
קצת קשה לי לספר מה בדיוק קרה באותו ערב, אני רק יודע מסיפורים
שסיפרו לי שהייתי שם...
בסופו של דבר התעוררתי, מסביבי חדר מיון, ידי מחוברת לאינפוזיה
קרירה ולידי צמד הורים מודאגים.
מעניין מה קורה לנו אחרי המוות, מה קורה לכל התוכן שהוא אנחנו,
מה שמעבר לפיזי.
האם הכל הולך לאיבוד או שמא זה עובר הלאה לחיים אחרים,
להמשכיות בצורה אחרת.
לא תמיד אני ממש זוכר איך חייתי בחיים קודמים, איך זה היה, אבל
אני מתאר לעצמי בדמיוני תקופה אחרת ואותי במצב שונה...
אני חושב שהייתי עשן.
מצבי צבירה של הרוח
פעם הייתי עשן וזה היה נורא נחמד, ריחפתי לי בין החפצים בחדר
ויכולתי לבדוק את הסדקים שנפערים מדיי פעם בתיקרה. יכולתי
להתחבר לעננים ברובד אישי, לא בדיסטנס כמו כולם שמסתכלים
מלמטה.
הייתי אחלה עשן ואז יום אחד זה נגמר לי.
לא יודע מה קרה, אך כבמעשה קסם נהייתי רגיל, מלוכד וכלוא,
סטנדרטי כזה כמו חומוס מקופסא שרק לעתים מאוד רחוקות יכול באמת
להפתיע.
לפעמים קצת קשה להיזכר בדיוק איך זה היה להיות עשן כי לא רואים
עליי מבחוץ, אבל מבפנים אני עדיין כזה, עדיין מפוזר ומרחף,
שקוע בהתהוות והפרדות.
יש כאלה שהם חול, נודדים ושוקעים מהר, מתאקלמים.
אולי מדיי פעם צומח בהם משהו יפה ואז כולם נורא מתלהבים,
מצטרפים לחברה להגנת הטבע.
אז חול זה נחמד, אבל אני... אני הייתי עשן, אתם בטח לא מודעים
למשמעות, לקיצוניות.
עשן, יש לו כזה פאסון, מסתורין, מגלה קצת ומסתיר הרבה או
להיפך, זה החופש להיות יותר וגם פחות, להיות רחוק וקרוב, הרבה
ומעט, יש ואין, יש בו משהו נדיר כמו בחורה רזה עם חזה גדול!
אתם צריכים להבין, לא כל אחד יכול להיות עשן, זאת מעין דרגה
גבוהה כזאת שמי שמגיע אליה יכול להתגאות, אין בדיוק שכם לתפוח
עליו אבל זה עדיין שווה, זה אפילו שווה בריבוע אם חושבים על זה
כמה פעמים.
כשהייתי קטן, עוד לפני שהתקבלתי להיות עשן היה לי שכן שהצטיין
בלימודים וכולם התפעלו כמה הוא חכם.
ניבאו לו עתיד מזהיר ואפילו אמרו שמייעדים אותו להיות אור אבל
שמעתי שבסוף הוא זרק את כל השכל שהיה לו לפח ונהיה פוליטיקאי,
גידל כרס ומת בגיל צעיר מהתנוונות.
האמת, לא מפתיע אותי, תמיד חשדתי שיש בו משהו ערמומי ותחמן.
הלוואי ואני הייתי אור, זה באמת צריך להיות משהו...
לאור יש את התנאים שלו וזה יותר נחשב כי רק ממש מעטים מצליחים
להתקבל, לעבור את הגיבושון ולסיים את המסלול, לא שעשן זה רע,
עשן זה טוב מאוד, אפילו בריבוע כמו שאמרתי קודם, אין לי על מה
להתלונן.
הייתי צריך לעבור מבחני הסמכה וכל מיני ראיונות עם פסיכולוגים
וכאלה... ועד ששלחו את ההודעה הסופית הוציאו את כל החשק, אבל
כשזה הגיע אז זה הגיע!! כל כך התרגשתי!
אני זוכר את היום הראשון שלי, איך שהייתי לחוץ, הייתי ממש גז
דחוס עד שבא אחד שיש לו כבר נסיון, הוא עזר לי להסתדר, הסביר
לי דברים שחשוב לדעת.
להיות עשן זה יעוד הוא אמר, זאת צורת קיום נעלה, ואני... אני
האמנתי, באמת... רק שהיו לי לפעמים את הספקות שלי.
אולי בגלל הספקות האלה ביטלו לי את הרשיון.
כשהייתי עדיין צעיר צירפו אליי חונך, זה שסיפרתי לכם עליו
קודם, קראו לו דרווין והוא היה עשן וותיק, עשן מסוג הנכחד, כבר
אין כאלה יותר, אידיאליסטים חדורי גאווה, אחד שידע כבר את כל
השטיקים, אי אפשר היה לסבן אותו.
היה לו לדרווין רעיון והוא בנה עליו תיאוריה, הוא טען שכל
היצורים החיים התחילו מעשן ושהם רק ירדו ברמה משם ואילך.
אם אתם שואלים אותי הוא היה קצת לא מאוזן, אבל... מי אני
שאגיד...
שמעתי שבסוף הוא הטריד איזה עשן צעיר והעיפו אותו, דווקא
חבל... נשארו לו רק כמה שנים לקביעות.
מה עכשיו
אני לא זוכר את כל הפרטים הקטנים, אני מניח שככה זה תמיד...
זוכרים את כל משפטים המודגשים ושוכחים את המילים הקטנות.
ככה הם החיים... לפחות ככה הם בשבילי.
אני זוכר שזה היה נהדר, שהרגשתי חופשי, לא כמו עכשיו, למרות
שזה תלוי ביום.
ישנם זמנים שאני מרגיש כמו ים ויש בי עומק ותנועה וזרמים
סוחפים וישנם זמנים שאני כמו פירור אבק שמתגלגל לו במשעולי
ההוויה ממקום למקום.
אני מניח שיש עשן בכל דבר, בכל אחד, כי עשן זה רעיון, זאת דרך
הסתכלות.
אולי יבוא יום ואני אחזור... לעולם אין לדעת... בינתיים אני
מנסה להנות ממה שיש כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר.
אולי נתעורר למציאות אחרת וחיים אחרים וכל מה שנזכור מההווה
הוא רק את התחושה שיש לנו, זאת שמלווה אותנו.
אני מניח שרק הזמן יגיד. |
