בחיים שלי לא האמנתי שאני אתאהב. בטח שלא בנערה שכזאת. תמימה
ומטורפת, חייכנית והכי עצובה שיש. פורחת ומצליחה להפריח את שאר
העולם איתה...
יש לה עיניים חומות שיער חום פרצוף רגיל גוף ממוצע, אבל חיוך,
שונה מהרגיל...
היא יכולה להכבוש אותי רק עם שני פרצופים מסויימים שהיא עושה
לי. עצובה עם דמעות בעיניים או מאושרת עם חיוך כזה שמאיר את כל
החדר... כמו בסרטים.
ואני מאוהב בה. כל היום אני אומר לה כמה אני אוהב אותה וכמה
היא חשובה לי ואיך אני בחיים לא יעזוב אותה... לפעמים היא עונה
חזרה אבל רוב הזמן היא מביטה בי ושותקת....
הגוף השחום שלה עומד מולי בכל יום, אין יום שעובר שאני לא רואה
אותה... אני פשוט לא מסוגל!!!
אני הכי אוהב שהיא משתוללת פתאום, סתם ככה, היא מתחילה לקפוץ
על המיטה שלה ולפזר את כל הבגדים שהיו מקופלים על הרצפה...
והיא צוחקת בקול משעשע... מדביקה אותי למרות שאני רוצה לצעוק
עליה שתפסיק... אני פשוט לא מסוגל... היא כזאת חמודה!

ויש את הרגעים האלה איתה. היא אוחזת ביד שלי... או שסתם מלטפת
לי את הראש... נותנת לי נשיקה על הכיפה (ולא הכיפה שאתם
חושבים!)
ומחבקת אותי כמו דובי כשקר לי...
היא יודעת שכשאני בוכה זה נדיר... אז צריך להתייחס לכל דמעה
בנפרד... להשקיט את העצב ממני.
אני מתפלל לאלוקים אני יודע שהוא שומע... אבל הוא לא עונה.
פשוט אני חייב לדעת מאיפה היא נפלה עליי?!
ואם היא המלאך שלי כמו שאני חושב אני חייב להגיד לאלוקים שאף
פעם לא ייקח אותה ממני. שהיא תמיד תהייה זאת שתשמח אותי ותביא
אושר לחיים שלי.

שתשאר הילדה החייכנית. שלמרות ששוכן בה הרבה עצב היא תמיד
תהייה הילדה הכי מתוקה בעולם...