בזווית העין המשולהבת שלי
דימיתי צללית מחוטבת
של גיבסון רבע נפח
מפלחת מבין ירכיה צלילים
משכרים טוב מהקורבואזיה
משקרים נאמנה כמו סטיב ואי
אך לא גיטרה היית
אחורייך מוגבהים עתה מעלה
נשגבים מדעת
מנקודה זו יכולתי לראות
את אצבעותייך נעלמות
מתוך ידייך עמוק אל תוך
האקראי הזה
את והאמת הגמישה שלך
אמת משעשעת זו
כל כולה נלהבת מן החירות
לומר את דברה ללא סייג
אמת אווילית של נעורים
היו ימים בהם החרידו אותך
המחשבות על האסורים
את צוחקת עכשיו
מכורה עד מוות
את נרקומנית יפה וגאה
אסרתי עלייך לאסור דבר
ממלמלת חתכי מילים שטיבם
ניסיון נמהר לתאר את המתרחש
המתגעש
בממלכת החושים המתעתעת
אחורייך הפעורים
מעידים כאלף מילים
את נתיב ההימלטות
של אמנות חשופה
שידעה בעבר להפיח רגש בגוף
וכיום כל כולה אמירות סרק
מדקלמת את עצמה
אל מול קהל נוטף ריר
ילדה בגוף זונה בלתי סחירה
בעוד זמן מה יפוג תוקף הנעורים
והשדיים הנשלחים קדימה
כשליחי האלים לברור את השטח
יכבידו על האיוולת והלב יימס
הבל המילה וקלות משקלה
יבוא בבדידות על סופו המריר
כי לא גיטרה היית אלא כלי
משחית כמו זה של אליהו הנביא
אחורייך מוגבהים עתה מעלה
נשגבים מדעת ומנצחים
על היסט האור הבא מן הצד
דרמה אנאלית את מבקשת
בכל לשון של בקשה
ואני נענה לך שוב
על אף שבחסות החשיכה
לא זכרתי את שמך
לא ביקשתי לזכור
אלא לשכוח את עצמי