אנשים לאן פנינו,
כיוונים תמיד חיפשנו,
אהבות תמיד מצאנו.
בביתן אחד עמדנו,
לכולם תמיד שמחנו.
ולאן שלקחה אותנו הדרך, שם תמיד עצרנו.
להביט לצדדים ולקרוא לכל השחפים.
לנסות את אותה אהבה, ולמצותה עד הטיפה האחרונה.
בביתן חמים עמדנו, ואותם תמיד חיפשנו.
צבעים אמיתיים, צבעי החיים,
אדומים מדם. או כחולים מים.
צהובים כמהססים ולבנים ועייפים.
עוד פוסע אל הדרך, וכימעט כורע ברך.
שם היא עומדת ומביטה אלי, שם היא מחייכת
וניראה כאילו היא מוקסמת.
וממשיכים ללכת, ממשיכים לזרום.
ומולי מופיעים שוב אותם צבעים.
צבעים אמיתיים,צבעי החיים.
כתומים כשערות ראשה.
ירוקים כעלה הזית שקמל לו שם מזמן.
ויונה לבנה את כנפה שם שברה.
ומכחול שמצייר כימעט את הכל.
בביתן אחד עמדנו.
לכולם תמיד שמחנו.
כיוונים אינם כל כך ברורים,
אולי גם חיוכים לא תמיד אמיתיים.
ומופע קרקס בקצה של עיר מבשר לי את חיי.
כולם זורמים ולא עוצרים.
לפעמים שלווים לפעמים סוערים.
ימים של אושר ימים של שמחה
עם צבעים חזקים שאותם לא שוכחים.