גיא אומר שהמלאכים בוכים.
טלי שוב דוחפת אותו מהגדר. היא אומרת שיפסיק עם השטויות שלו,
ושגשם זה סתם מים שיורדים מלמעלה. היא הולכת, כי נמאס לה מגיא.
למען האמת, כבר נמאס לה מכולנו.
גיא שוכב על האדמה. בעצם, זה כבר בוץ. הוא לא זז, ואנחנו
מתחילים קצת להילחץ, אבל אז הוא קם. הוא מלא בלכלוך, וכועס על
טלי. הוא לא מוכן ללכת הביתה, אז הוא נשאר אתנו, אבל לא מדבר.

גיא אומר שהמלאכים שמחים.
טלי שוב דוחפת אותו מהגדר. היא צועקת עליו שיירגע כבר, וששמש
זה רק גוש צהוב ומסרטן. היא חוזרת הביתה, כי גיא הרגיז אותה,
וכי כולנו, בכלל, חבורה של נרקיסיסטים משועממים.
גיא מתרומם מיד וצועק עליה מרחוק, שהיא בעצמה נרקיסיסטית
ומשועממת, ושאנחנו לפחות לא סנובים. הוא נשאר איתנו, אבל לא
מדבר, ורק מזמזם שירים של סיימון וגרפונקל.

גיא אומר שהמלאכים שורקים.
טלי שוב דוחפת אותו מהגדר. היא אומרת לו שישב בשקט, ושרוח זה
רק אוויר שזורם מכיוון כלשהו. היא מסתלקת מכאן, כי גיא עולה לה
על העצבים, ובעצם, נמאס לה מכולנו, כי אנחנו רק יושבים על הגדר
כל היום, מעשנים ומדברים על שטויות.
גיא קם בכעס. הוא לא רוצה ללכת, כי אין לו כח. אז הוא נשאר
איתנו, אבל לא מדבר. רק לוחש לעצמו משהו על טלי.

מאז ראינו את טלי אולי רק עוד פעמיים, וגם זה היה כשגיא היה
חולה, או עסוק, או שסתם לא רצה להיות איתנו. לכולנו כבר היה
נמאס ממנה, אבל מתוך נימוס,  תמיד היינו נחמדים אליה.

גיא אומר שהמלאכים שותקים, וקופץ מהגדר.


התסריט:
http://stage.co.il/Stories/530256