[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל החל כשאיבדתי אותה. היא פשוט נעלמה, בלי להשאיר שום סימן,
שום זכר, כאילו פשוט בלעה אותה האדמה, ממש כאילו התפוגגה
לאוויר. ואני רק חיפשתי אותה, חיפשתי אותה אשר אבדה לי.....

התעוררתי לי בבוקר, ופתאום כמין רגש פנימי כזה, כמין תחושת בטן
הרגשתי שהכי חסרה. מיד חשבתי על אחי, המנוול תמיד גנב לי
דברים, מאז שהיינו קטנים הוא לקח לי דברים, אפילו את העבודה
שלי הוא לקח, אני הייתי אמור להיות מנהל החברה ולא הוא
המנוול.
התלבשתי במהרה, חליפה לא תואמת למכנסיים, עניבה קשורה באופן
איום, הגרביים לא תואמות, אבל לא היה אכפת לי, בגלל שרציתי
אותה בחזרה מאחי שלבטח גנב אותה.
כשרצתי לרחוב לכיוון המשרד של אחי אנשים נעצו בי מבטים. הם
הסתכלו עליי כמטורף הרץ ברחובות, הם לא מבינים שאיבדתי אותה.

כשהגעתי למשרד אחי פרצתי את הדלת בבעיטה. נכנסתי במהירות
למשרד, ראיתי אותו יושב בכסא שאמור היה להיות שלי, מדבר בטלפון
שאמור היה להיות שלי, עכשיו הייתי בטוח: הוא גנב אותה. "תחזיר
לי אותה מיד!" צעקתי אליו בעוד הוא מדבר בטלפון. הוא הביט בי
במבט תמים, מבט לא מבין, מנסה לגרום לי לחשוב שהוא לא לקח
אותה. "אל תעמיד פנים כאילו לא לקחת אותה! אם לא תחזיר לי אותה
מיד, אני... אני... אני אהרוס לך את כל המשרד!" צעקתי לעברו
בעוד אני מרים מנורה ומוכן להטיח אותה בקיר. "אני לא יודע על
מה אתה מדבר, לא לקחתי ממך שום דבר, בבקשה תרגע" הוא מנסה
להרגיע אותי בעוד הוא מתקשר לאינשהו, הוא מדבר שיחה קצרה ואז
מנתק. "אתה מנסה להסתיר ממני אותה! תחזיר לי אותה מיד!" אני
צועק לעברו בעוד אני מטיח את המנורה בקיר. לפתע אני מרגיש כאב
חד ביד ואני קולט לפתע שהיד שלי מתעקמת אחורה ואז גם השנייה.
העוזרים שלו החזיקו אותי. "אתם בכלל הייתם אמורים להיות
העוזרים שלי! לא שלו! הניחו לי מיד!" צעקתי אליהם בעוד ידיי
מכופפות לאחורה, אך הם התעלמו ממני, פשוט המשיכו להחזיק אותי,
עד אשר האמבולנס הגיע. באו כמה אנשים לבושים ירוק והלבישו עליי
מין חליפה מוזרה כזאת.

אני הולך במסדרון, לבוש בחליפה המוזרה. שניים מהאנשים הלבושים
בירוק מלווים אותי. "אתם תעזרו לי למצוא אותה. נכון? אתם
חייבים לעזור לי! היא אבדה לי ואני לא מוצא אותה", "כן, בטח
שנעזור לך, רק תחכה פה ומיד נביא אותה אליך" הם הכניסו אותי
לכמאין תא וסגרו את הדלת. אני מחכה בשקט בשקט, הרי הם הולכים
להביא לי אותה. ובעוד אני מחכה שיחזרו, שמעתי אותם מדברים:
"תגיד, מה בעצם הבעייה שלו?"
"עזוב... סתם עוד אחד שאבדה לו שפיותו"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.



יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/11/03 5:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אייל אור-אל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה