יש מקום אחד, ככה מספרים, באיזה מדבר שומם באפריקה, מקום אחד,
רחוק יותר ממה שמסוגלים לדמיין, רחוק יותר כמו מפה עד טול-כרם
או משהו. ממש רחוק. ובמקום הזה באפריקה, יש מדבר. גדול. אז
במדבר הזה, הגדול, אם הולכים, אבל ממש הרבה, יותר מטיולים עם
הכיתה וכאלה, אחרי איזה 80 דיונות בערך, מגיעים למקום.

המקום הזה, יפה. ממש יפה. הכל ירוק שם ויש מלא עצים, ויש שם
מדשאות כאלה כמו במגרשי גולף ופסלים של ילדים שמשתינים, אבל
מים. כי במקום הזה הכל מושלם. וכשאתה מגיע לשם אתה שוכח כמה חם
או אם שכחת את הגז בבית או משהו, הכל טוב שם.
ובכל המקום הירוק והעצים והפסלים שעושים פיפי יש קיוסק, קיוסק
קטן כזה עם מילים בשפה מצחיקה שכתוב מלמעלה בזהב, יפה כזה.
ובכל המקום עם הירוק והקיוסק הזה, יושב שם אדם אחד, ולאדם האחד
הזה קוראים אלוהים, או לפחות ככה הוא אומר שקוראים לו, כי את
השם שלו קשה להגיד, זה בשפה כזאת מצחיקה עם ג'י, ו-ס וכאלה.

והאלוהים הזה, או לפחות ככה הוא אומר, מספר כל מיני סיפורים
מגניבים על טרוריסטים וגיבורים ותפוחים ונחשים, דברים ממש
אמיתיים, כמו בסרטים. אבל הוא לא מספר  על דרקונים ונסיכות כמו
בגן, כי הסיפורים שלו קרו באמת, עם אנשים עם שמות מצחיקים  כמו
גבריאל ורפאל ועוד שמות של צבי נינג'ה. ועוד משהו, האלוהים
הזה, כולם מכירים אותו שם, כי כולם נחמדים שם נורא, נותנים
ממתקים ולא אומרים "לך מפה ילד" או דברים כאלו, ותמיד אומרים
לו "כן אלוהים" ו "בבקשה אלוהים", כמו שמלמדים ילדים בגן
להגיד, האלוהים הזה הוא ממש מלך שם.

כשאתה מגיע למקום הזה, יש שם דברים שאין במקומות אחרים, כמו
דבר ממש מגניב שאם אתה רוצה לראות את כל החברים שלך מבצפר או
מה שהמורה שלך עושה בשירותים וכאלה, אתה יכול לראות אותם
מגבוה, ממש גבוה. אם תבקר במקום הזה אולי תראה את סבא שלך או
את סבא שלו ואולי אולי גם מישהו מהבצפר.

אבל מה שרע במקום הזה, במקום המושלם הזה, שאם אתה בא אליו, אתה
לא יכול לחזור.
אתה תקוע שם, עם האנשים והשמות והאלוהים הזה, עם הירוק והפסלים
שעושים פיפי.
אתה תקוע, אתה לא יכול לחזור. אבל מתרגלים.