אני נכנסת לאולם, והלב דופק כאילו היה באותו יום של המקרה.
אני פוסעת לאט לאט בלי להסתכל ימינה או שמאלה.
פתאום!! אני שומעת צחוק בצד... סובבתי את הראש...
ואני רואה אותו!!! שוב הפנים!! שוב הכאב שוב, שוב, שוב!!!
הדמעות פשוט התחילו לצאת ממני, לא יכלתי יותר.
כול הסרט של אותו לילה, לא הפסיקו לרוץ לי בראש.
רציתי להרוג אותו, לרצוח פשוט למחוק אותו מהעולם.
ולמחוק בעיקר את הנגיעות שלו, והנשיקות, והמגע המטונף
שלו.
הדמעות עדיין יורדות, ועורכת הדין בדיוק נכנסה וראתה.
לא יכלתי להתאפק, פשוט הלכתי אליו בכיתי ובכיתי בלי הפסקה,
וצרחתי לו בפנים: "תמות יא בהמה!! הרסת לי את החיים! תקבר
בגיהנום" וירקתי בפניו השנואות.
הדמעות זולגות בלי הפסקה, עורכת הדין תפסה אותי והרגיעה אותי
נגבה את הדמעות וחיבקה אותי.
והוא... והוא עם החיוך המתועב על פניו. השופטת נכנסה היה
דממה.
לא הקשבתי לשום דבר שהיא אמרה ולא למה ששאר העדים אמרו רק
הסתכלתי בפניו, ורציתי לירוק לו בפרצוף שוב.
ואז תורי הגיע לעלות, נשבעתי להגיד את האמת...
ועורת הדין שלו התחילה לחקור אותי. זה היה הדבר הכי כואב שהיה
עליי להתמודד. העורכת דין שלו התחילה להאשים אותי במה שקרה,
ושאני דחפתי אותו לזה באותו מועדון ולקחתי אותו.
שאני פה כדי לנקום בו שאמר לי "לא" באותו לילה. הייתם
מאמינים?!?!
הרס לי את החיים, ואני עוד אשמה!!! צעקתי לה: הוא אנס אותי
נגע בי נישק אותי קרע את בגדי בלי להתחשב... הרביץ לי ואת עוד
אומרת שאני עשיתי את זה ?? אין לך בושה!!! לפתע נכנסה דפנה
לאולם.
חברתי הטובה ביותר...לשעבר. כן כן חבר'ה, מי שאנס אותי זה
חבר שלה. בגלל זה היא לא מדברת איתי, ולא מאמינה שהיא באה
וישבה בצד התומך בי. הייתי בשוק, ואני... אני מנגבת את
הדמעות שלי.
היא דיברה כמה דקות עם העורכת דין, וביקשו בלי שום הסבר שאני
ארד מהבמה. לא הבנתי מה קורה. והיא עלתה לבמה ואף אחד לא
הבין... גם לא הוא. היא הסתכלה בכאב עליו, וזלגה לה דמעה
הסתכלה עליו בשינאה כל כך גדולה, כמו שאני הסתכלתי עליו.
היא התקרבה לרמקול ואמרה: הוא אשם! ...כול האולם דממה

ההמשך בקרוב...