עכשיו כבר אפשר די.
הנה אנחת רווחה.
זוג עינים בוהות במאוורר ישן.
תלוי על תקרה גבוהה.
כאילו עוד מעט יפול מקרטע עליך
ועלי,
עכשיו כבר אפשר די.

כתם גחלילית של בדל סיגריה
מכווצת בין שפתי, והעשן המיתמר
אל החלל אל תוך עיני --
עכשיו כבר אפשר די.

נשימות כבדות,
חיוך שקצת נראה כמו מאולץ
חצי מבט, עוד שאיפה
"אולי קצת מים ? עוד מעט"
ובחלון רוקד ירח על פני
עכשיו,
כבר אפשר די.

הנה קמתי.
הדם זורם לאט מן הרגליים
אל הראש, ושוב כמעט אני נופל.
להתאהב ?
למות ?
כדאי ?
עכשיו כבר אפשר
די.