לא הצלחתי להסיר דאגה מעינייך
לא סילקתי ייאוש מבין חריצי חלומות
ושמיים תכולי חופש היו לך כלא בין רגע
אותו רגע בו התמסרת למגע ידיי האוהבות.
ימים חלפו מעלינו כמו נצח
עננים בים של שמיים שטו
בין לילות ללילות,
חלומות יפים
שהיו פעם מנת חלקנו
התמוססו לאפר עם גשם ראשון.
כשאחזתי בידייך ששמטת מטה
הרמת אליי שביבי מבטך,
כשהסרתי חומותיי
וחשפתי נקודות חולשה בצריחים,
כבשת את שלך.
במערבולת הזמן וההרס נלכדו
כל הזכרונות שקדמו לי בחייך,
אהובות ישנות קמו
מאבק זכרונות מתפוררים
רק כדי לנום שוב
בדוחק לבך.
התרחקת ממני לרגע
כדי לא לדעת מאין
נולדו קולות בכי רכים
פוערים קרעים מדממים בנפשך,
שעה ששאלת בדאגה אוהבת
איך תעזוב אותי
כשיגיע היום. |
