ארבל הכרמלי / טעם בשלותנו |
ומפקירה עורך מפני תאוותי,
להוטה אחר פראותי והמבט הממזרי -
עולה עמי אל יצועים מזדמנים,
נפתחת אל גבריותי הפורחת
אשר את ירכייך קורעת
באהבה...
בתשוקה...
והזעקות המתוקות הנשמעות
שרק מאיש ואישה יוצאים פתאום,
הן העדות לטעם בשלותם
והן התוצאה למימוש תאוותם.
4/08/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|