הכל התחיל שנכנסתי לדירה הזאת, דירה יפהפייה ועוד בשכונה טובה
בשם סביוני פרחון, מקום שדירה   בינונית עולה בו בערך כמו בית
קטן בכל מקום אחר.
גם המחיר היה סביר, לא זול מדי אבל סביר, מלבד זאת היה שותף,
אז זה כמובן חצה את המחיר.

אולי הייתי צריך להבין שהיום הזה, או ליתר דיוק הבניין, הרה
גורל, אבל זה אני מרחף שכזה, לא שם לב לכל מיני סימנים כמו
כתובות גרפיטי שצצות משום מקום ומפצירות בי לא להיכנס לדירה,
לכל מיני חתולים שחורים שסובבים את הבניין הסביוני פרחוני וענן
שמוריד באופן די קבוע גשם על הבניין.

לא באתי עם הרבה חפצים, השארתי את הרוב אצל ההורים, וחלק נתתי
לקרובי משפחה אחרים, אבל כן באתי עם שתיים שלוש מזוודות
מלאות.
המעלית היתה מהירה, היא גם היתה די מגניבה, היה בה כזה טלפון
למקרה חירום והעיצוב שלה היה עתידני מטאלי, וזהו הגענו, קומה
13.

ראיתי מרחוק את שלט הדירה דירה מספר "13", פתאום נזכרתי שלא
תיאמתי כלום  עם השותפה בעצם עוד לא פגשתי אותה בכלל, ז"א
דיברתי איתה בטלפון ואמרתי שאני אבוא היום ,אבל לא אמרתי באיזה
שעה.
ובאמת, צלצלתי בדלת ולא היתה תשובה, החלטתי לחכות למטה כששמתי
לב  שהופיע שם פתק, אני די בטוח שהוא לא היה שם קודם, אבל היה
פתק שאמר שהמפתח מתחת למרבד (כזה לניקוי רגלים).
ואכן היה שם מפתח, מפתח פלדלת צהבהב רגיל למדי למראה.

וזהו, פתחתי את הדלת שאלתי אם משהו בבית, ולא היה.
מה שכן היה זה הנחיות מפורטות איך להגיע לחדר שלי (חצים כאלה),
וצלחת עוגיות צוקלט צ'יפ, איזה כיף.

התארגנתי וישבתי לראות טלביזיה כבר היה די מאוחר, והיא,
השותפה, עוד לא חזרה.

את המחשבה הזאת הפסיקה כוס קולה שהתעופפה לכיווני ונחתה
בטבעיות על שולחן הקפה שממולי, לא ממש נבהלתי מזה, רק הופתעתי
קצת, אני מניח שכל החתולים בשחורים האלה בסוף חדרו איכשהו
לתודעה שלי.

היא הציגה את עצמה, ז"א הרוח הציגה את העצמה, קראו לה דיינה,
והיא היתה זאתי שדיברתי איתה בטלפון והשותפה שלי, היא הסבירה
לי שהיא רוח לא הרבה מדי זמן ואין לה ממש מושג למה היא רוח.
היא היתה שיכורה או משהו ביום שהיא נרצחה.

יחסית לרוח היא היתה די מעודכנת דיברתי איתה כל הלילה, למען
האמת יחסית לרוח היא היתה גם די יפה ז"א אחרי שמתגברים על כל
הקטע של העובדה שהיא שקופה למחצה.

עבודה-דיינה --- שינה, דיינה היתה רוח די שקטה היא לא עשתה כל
מיני רעשים מפחידים בלילה וכל זה.

לאט לאט התקרבנו, וככל שהתקרבנו היא נהייתה יותר מוחשית, ואני
יותר ויותר חיבבתי אותה, או ליתר דיוק אהבתי אותה.

אני לא זוכר בדיוק על מה דיברנו נדמה על מוזיקה, פוליטיקה או
על היום שלי, כשנישקתי אותה.

אף פעם לא הרגשתי ככה בנשיקה, כ"כ הרבה תשוקה, בטח לא ממשהו
מת...

והנה עכשיו אני כאן במושב שעל יד הנהג רק בגוף שלי עצמי, דיינה
נוהגת, אנחנו עדיין מסתדרים נהדר למרות כל הקטע של אישיות
דומיננטית ורצסיבית.
די כעסתי עליה בהתחלה שהיא ניצלה אותי בשביל הגוף שלי, וגם כי
היא שיקרה לי.
אתם מבינים, דיינה לא היתה סתם רוח היא היתה איזו ישות
שמסתובבת על כדה"א המון המון זמן, כאשר כל כמה זמן היא מחליפה
גופים, באותה צורה,  ז"א גורמת לבני אדם להתאהב בה, ומשתלטת על
גופם דרך נשיקה.

היא אומרת שזאת פעם ראשונה שהיא באמת מאוהבת באישיות השניה,
אבל היא חייבת לשלוט אם לא היא תעלם, ואני לא רוצה שדיינה שלי
תעלם.
היא נותנת לי לפעמים לנהוג, אבל היא עושה את זה כ"כ יותר טוב,
היא כ"כ יותר טובה ממני.