וכמו מעין גורל, הילד שיושב לידי בכיתה גרם לי לאותה בעיה.
אמרתי לו שאני מחכה שהבלונדיני יתקשר. אז הוא כתב את השם שלי
כתב פלוס, הוסיף את השם של הבלונדיני וכתב משוואה.
משוואה של אכזבה.
והילד שרציתי להקשיב לו, ולחזור איתו לקשר כי הוא היחיד שהבין
אותי, אמר לי שהוא שונא את הבלונדיני בלי שום סיבה
והציע להיות חברה שלי. אבל במקום להקשיב לי בוכה, לכל בכי קטן
שלי הוא התלונן על משהו אחר.
אז מה עכשיו?
שוב לישון
זאת הדרך הכי טובה לפתור את הבעיה.
אני קמה ואין דאגה. רק ללכת לאימון (שבטח בסופו אני אתאכזב
מעצמי יותר)
ולא אלמד למבחן החשוב, ואני אכשל.
נו אז מה?
אף אחד לא מושלם...
אז למה אני מתיימרת להיות כזאת? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.