דקירות בבטן. מבט מדמיין את מבטו הקר, אפילו שונא. לא ראיתי
אותו כל כך הרבה זמן כבר. מתחילה לחלום בלילה, חלומות רגילים
שכאלה. מצב ביניים - לא כועס, לא לגמרי מפויס.
כל כך לא פייר! מרגישה כמו ילדה קטנה וטפשה, שכשלא מקבלת
ועכשיו את הכל צורחת ובועטת. לא רוצה!!! זה לא פייר!!! מנסה
לוותר, להיות קצת מפוייסת, לשכוח, ואז מחשבות עולות. אם אני
מספיק משועממת, או במקרה לבד, בלי אזהרה מחשבות עולות. אולי אם
אני אתקשר הפעם זה יהיה בסדר? רק הפעם? רק לשמוע אולי "היי"
ששמח לשמוע אותי? אולי. רק ממנו אני מחכה. אין עוד אחד בעולם
שכל כך אשמח לשמוע "היי" שמח. אני לא יודעת מה עדיף, לשמוע קול
קר של "אני לא רוצה לדבר איתך" או לשמוע ניתוק ברגע שהמספר שלי
עולה על הצג שלו.
מנסה לכתוב בחצי שעה מחשבות של חודש.
שונאת את עצמי על איך שהייתי אז, כל כך חסרת סבלנות ואנוכית -
רק אני בעולם. פעם אחת לדבר איתו ולהראות לו שרק הוא קיים. אין
אני. יש קצת אני. כמעט ולא. הוא היחיד. אבל כשאני אומרת את זה
ככה, זה נשמע כאילו הוא היחיד, היחיד בשבילי, ואין אף אחד אחר,
וזו לא הכוונה. אולי קצת כן. אבל זה לא מה שאני מנסה להגיד!
אני כן בסדר, אני כן יכולה בלעדיו. אני כן אוהבת להיות לבד וזה
בסדר.
אוף פתטית, כל כך פתטית. חודש שלם ועוד לא קלטתי שהוא לא רוצה
להיות איתי בקשר - לא רוצה. תשלימי עם זה. זהו, די - נגמר.
מעכשיו לא חיים בציפיה של אולי הפעם. נגמר.
הבנאדם היחיד שעשה לי את היום בקול שלו. גם כשהתעצבן עלי, זה
החזיק כל היום ויותר. וניסיתי לעשות הכל כדי שלא יהיה מעוצבן
עלי, בדרך הלא נכונה כמובן, בכוח. נו לא אתה לא מבין?! תסלח לי
כבר אוף! מה אתה רוצה??? פשוט תניח לזה כבר.
עוד פעם לא מדבר איתי. התגובה הראשונית היתה, "יופי, כמה
בוגר." ואז תוך שתי שניות שכחתי ואיבדתי את החוזק ברגליים,
וניסיתי לצעוק ולצרוח "לא נו אל תכעס עלי, אני אהיה בסדר.
בבקשה, אל תעזוב. אני לא רוצה לאבד אותך!!!"
וברגעיי צלילות, חשבתי, בשביל מה לטרוח? כבר איבדתי אותו מזמן,
וזה מה שהחזיק אותי. מה זה משנה? זה לא שווה את זה. אם זה היה
צריך לקרות זה יקרה. בלה בלה בלה...
פשוט מתגעגעת אליו. אפילו לעצבים שלו - לכמה שאני מעצבנת אותו
ולא נותנת לו מקום לדבר ולחיות. רק אני. דבר על החברה שלך כל
היום אפילו, כבר לא איכפת לי, פשוט תסלח לי כבר.
ותפסיק לרדוף אותי בחלומות! די - קשה לשכוח אותך ככה.
כל פעם שאני נזכרת שלא אהבתי הרבה זמן, אני מתגעגעת. המחשבות
עליו עוטפות ומנחמות, נו אז היה פעם. אם לא עכשיו, אז היה פעם.
לפחות הרגשתי טיפת אושר, קצת...
ללטף את השיער שלו, שיתן לי את המבט ההוא מגבוה שאומר כמה אני
לא יודעת מהחיים שלי, ילדה שחושבת שיודעת לאהוב, לגונן, ולא
לאבד. העיקר, לא ממש יודעת איך לשמור על מה שיש לי.
תחזור אלי כבר. |
