קולך מהדהד על חוטי השלווה,
רוגע דינך בפסוקי הלכה,
רקמת מבטך שזורה לעברי,
כאבך מונח על עצבי.

ואותך אני אוהבת,
ואיתך אני אשן,
את דימעתך אשזור כורד לבן.

וליבך יקשר כסרט שחור
של אהבת הימים שלעולם לא אזכור,
נשימותיך יובילו את טוהר ערכי
לבורות התהום שאאבד שם ראשי.

ואותך אני אוהבת,
ואיתך אני אשן,
את דימעתך אשזור כורד לבן.

מחשבותיי יתבזבזו על חלום שלא אחלום
ואת ענוגותייך ארגיש בימי הקור
אם תבוא

  האם תבוא?

ואותך אני אוהבת,
ואיתך אני אשן,
את דימעתך אשזור כורד לבן.