אני אוהבת זכרים, אבל גבר זה משהו אחר.
גבר זה דמות קודרת, אפלה. גבר זה היפוך האותיות במלה גרב, את
הגרב הרי גורבים במקום הנמוך ביותר בגוף. על גבר אמורים לחשוב
בדיוק בקצה השני, אבל אצלי זה לא ככה (אלא אם כן המחשבות
מתרוצצות לי בין הרגלים), אצלי זה ממש אחרת.
את הגברים יש לרמוס עם הרגל שגרובה, את הזכרים יש לזכור בראש,
לתמיד.
גבר זה מן אפיון: גברי, שרמנטי! מניאק.
זכר זה רק תיאור, זה כלל לא מעיד על היותך גברי, או שרמנטי, על
היותך הורס חיים. כשאתה גבר אין לך כל מחויבות, כמו לגרב. הוא
יכול להיות תואם לגרב השני, אך לרוב זה רק חיצוני. הוא מתכבס
כל פעם מחדש, ודוהה עם הזמן. אפשר לקנות אותו, אפשר להשיג
גברים בכל מקום. זכר-זכר זה גולת הכותרת: זכר זה אכן מי שזכר,
זכר זה מי שהתעניין, מי שמשתנה, מי שלא מאופיין, הוא רק מתואר
כזכר, אבל הוא לעולם לא יהיה גרב.
אני אוהבת זכרים, אני שונאת גרביים, ובלי גרבים אפשר לחיות -
יש כפכפים.